ת"א 2105/96

תקציר

פסק הדין מתווה יישוב סכסוך מורכב בין מועצה מקומית לבין קבוצת חברות המחזיקות בנכסים רבים בתחום שיפוטה של המועצה. התובעת, המועצה המקומית, תבעה את הנתבעים בגין ארנונה שלא שולמה בסך של 1.4 מיליון ₪. בתוך כך, הנתבעים טענו מנגד לדמי שכירות שלא שולמו בסך 1.16 מיליון שקל. שני הצדדים הכירו בקיומם של חובות אלה, אך היו להם חישובים שונים. השופטת בחרה לבחון את עקרונות היסוד המסדירים את הסכסוך במקום את החישובים המפורטים שהציגו שני הצדדים, בתקווה שהדבר יוביל להסכמה ביניהם. פסק הדין דוחה את טענת התובעת כי יש להקפיד על דרישות פורמליות לתשלום ארנונה והשגות עליהן, בהתחשב ביחסים המיוחדים ובהתנהלות הצדדים. הוא גם מפרט את הנסיבות שבהן הנתבעים פטורים מתשלום מס, לרבות נכסים ריקים, מפעלי תעשייה ומבנים לא גמורים. השופט פסק לטובת זכותם של הנתבעים לתבוע פטורים והנחות בארנונה, וקבע כי המועצה המקומית הבטיחה הבטחות מחייבות לתמרץ פיתוח תעשייתי. באשר למבנה הקניון שבבעלות הנתבעים, הם חייבים בארנונה על הבניין כולו, לרבות שטחי שירות ומעברים, אך הם יכולים לפטור חנויות או עסקים ספציפיים באמצעות מתן חוזי שכירות המוכיחים תשלומי שכירות. עוד קובע פסק הדין כי הנתבעים יכולים להתחמק מתשלום ארנונה בגין נכסים שאינם בבעלותם, ומתווה את ההליך לשם כך. באשר לתביעה שכנגד בעניין דמי השכירות, לא מצאה השופטת כל הפרת חוזה מצד התובעת, נוכח טיב היחסים וקיזוז הארנונה ותשלומי שכר הדירה. הריבית על פיגור בדמי השכירות תחושב בהתאם להסכם השכירות או לחוקי הרשות המקומית, בהתאם ליתרה לטובת כל אחד מהצדדים. לסיכום, השופט ציפה שהצדדים יחשבו את הסכומים המדויקים החייבים על פי העקרונות שהותוו בפסק הדין. לאחר מכן בית המשפט ייתן פסק דין סופי, והצדדים יוכלו לחזור לבית המשפט אם הם לא הסכימו על עניינים מסוימים. ההחלטה על הוצאות המשפט נדחתה עד להסדרת החיובים הכספיים.