עמ"ש 3/14

תקציר

פסק הדין דן במקרה מורכב של אם שאינה מסוגלת לטפל בילדה עקב מחלה ואימוץ פוטנציאלי של הקטין על ידי משפחת אומנה. בית המשפט מכיר במצבה הראוי לחמלה של האם, שלא ראתה את בנה מאז לידתו, אך מדגיש כי הדאגה העיקרית היא טובת הקטין. לאחר שפירטו את המבחנים השונים להכרזה על קטין כמאומץ בניגוד לרצון הוריו, מגיעים השופטים למסקנה כי חוסר יכולתה של האם לטפל בילד, לצד היעדר תמיכה מצד המשפחה המורחבת, מכבידים עליה. כמו כן, הם שוקלים את האפשרות לשינוי עתידי בנסיבות חייה של האם שעשוי לאפשר לה לגדל את הילד, אך מגלים כי כל שינוי כזה אינו צפוי להתרחש בעתיד הנראה לעין. כמו כן, דחיית החלטת האימוץ אינה לטובת הקטין, שחי עם משפחת האומנה מלידתו ויצר עימם קשרים. בית המשפט מכיר בקושי שבסיטואציה אך פוסק לטובת דחיית בקשת האם לדחות את ההחלטה. הם דנים גם בהשלכות האימוץ, כולל ניתוק הקשר בין האם לילד, וקובעים כי פגישת פרידה אינה מתאימה במקרה זה. במקום זאת, פסק הדין מציע פשרה, המאפשרת לאם לצפות באלבום תמונות וסרטון של הקטין בתנאים מסוימים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך מתן עדיפות לטובתה של הקטינה, תוך הבעת אמפתיה כלפי האם.