ע"א 1394-05-11

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר דחה את טענת המערערת לפנות את המשיבים מנכס מסחרי ולשחררו מתקרת דמי השכירות הקבועה בחוק הגנת הדייר. המערערת היא הבעלים של הבניין בו נמצא הנכס והגישה תביעת פינוי כנגד המשיבים בשנת 2006. המשיבים הם נכדם ובנם של הדיירים המוגנים בנכס. בית משפט קמא קבע כי הנכד הוא דייר מוגן ואין עילה לפנותו. עוד נקבע כי אין לשחרר את הנכס מתקרת שכר הדירה. המערערת ערערה לבית המשפט המחוזי בטענה כי המשיב לא הוכיח כי הנכס נחוץ לקיומו כנדרש בחוק, וכי יש להסיר את תקרת דמי השכירות מאחר שלא שולמו דמי מפתח. בית המשפט המחוזי הסכים עם המערערת בשני המקרים. בית המשפט קבע, כי המשיב לא הוכיח כי הנכס נחוץ לפרנסתו וכי קביעתו של בית משפט קמא כי המערער לא הוכיח את אי תשלום דמי המפתח הייתה שגויה. לפיכך קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, הורה על פינוי המשיב מהנכס, ופסק למערער הוצאות בסך 15,000 ₪.