ת"א 6522-10-16

תקציר

סכסוך משפטי ארוך זה סובב סביב חלקת אדמה ברעננה, ישראל, בבעלות משפחת יונה. הקרקע, ששטחה 542 מ"ר, ממוקמת בחלקה הדרום-מזרחי של העיר, גובלת בכביש 531 מדרום, כביש 4 ממזרח ורחוב אחוזה מצפון. הוא כולל שתי חלקות: חלקה 119, שבה שכנו שני מבני מגורים, וחלקה 2, חלקת דרך. עם זאת, הקרקע הופקעה על ידי נתיבי ישראל (החברה הלאומית לדרכים) בצו שפורסם ב-12 באוקטובר 1997 לצורך הרחבת כביש 531. הפקעה זו הולידה את התביעה הנוכחית. התובעים, יורשיו של יונה המנוח, טענו כי קיבלו הבטחה מנהלית מהעירייה ומהוועד המקומי לקבל חלקת קרקע חלופית כפיצוי על הנכס המופקע. לטענתם, הבטחה זו הייתה חלק מתכנית איחוד וחלוקה (תכנית ר/2009) ולאחר מכן מתכנית מתאר כוללת רע/3000. עם זאת, הנתבעים, העירייה והוועד המקומי הכחישו כל הבטחה שלטונית מחייבת, וטענו כי תכנית רע/2009 נדחתה, וכל הבטחה שניתנה היא רק מחווה של רצון טוב. בית המשפט צידד בנתבעים וקבע כי בעוד גרסת התובעים לאירועים אמינה יותר, ההבטחה למגרש חלופי נעדרת תוקף משפטי. לרשויות המקומיות לא הייתה סמכות להקצות קרקעות ללא אישור שר הפנים, והבטחה כזו, אם הייתה מתקיימת, הייתה חורגת מסמכויותיהן. יתר על כן, שימוש בתוכנית איחוד וחלוקה לפיצוי קנייני לא היה מוצדק מבחינה משפטית. באשר לפיצויי ההפקעה, קבע בית המשפט כי גב' סואלי יונה, התובעת, זכאית לקבל פיצוי בגין הקרקע כולה. חלקה 119, היא החזיקה במחצית ממנה, ואילו חלקה 2, למרות שלא נרשמה על שמה, הייתה בעלת טובת הנאה או זכות קדימה לטובתה. בית המשפט קיבל את הערכת שמאי המקרקעין של התובעים, מר בצלאל קציר, שהעריך את הנכס ב-1,792,900 ₪. מאחר שנתיבי ישראל כבר שילמה לגב' יונה 984,613 ₪ בהליכים משפטיים קודמים, יתרת הסכום לתשלום עמדה על 808,287 ₪. בית המשפט הורה לנתיבי ישראל לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה למדד ממועד צו ההפקעה משנת 1997. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעות התובעים לדיור חלופי, נזק לא ממוני או עשיית עושר ולא במשפט, שכן אלה נכללו בפיצויי ההפקעה. כל צד יישא בשכר טרחתו, והתובעים יקבלו שכר טרחת עורך דין מחברת נתיבי ישראל בסך 280 אלף שקל. התביעה נגד העירייה והוועד המקומי נדחתה, ונדחתה גם הודעה לצד שלישי שהוגשה נגד נתיבי ישראל. לנתיבי ישראל ניתנו 60 יום לבצע את התשלומים המפורטים בפסק הדין.