ת"א 19202-02-20

תקציר

פסק הדין מתווה את פסק הדין בתיק הנוגע להסגת גבול ושימוש במקרקעין שבבעלות התובעת על ידי הנתבעים. הנתבעים, שהיו נשואים בעבר, השתמשו במקרקעין של התובעת כגינת נוי, חניה ושביל גישה לביתם ללא הסכמת התובע. פסק הדין מעניק לתובע צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשתמש במקרקעין. בית המשפט מורה לנתבעת 2, שנשארה בבית הסמוך למקרקעי התובעת, לשלם 13,178 ₪ דמי שימוש בגין השימוש בפועל בקרקע טרם הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה מופחת בשל תום הלב של הנתבע, מצוקתו הכלכלית וחוסר המעש של התובע. הנתבע מס' 1, שעזב את הבית בשנת 2013, חויב לשלם דמי שימוש בסך 3,800 ₪ בגין התקופה בה התגוררו במקרקעין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, הנתבע מס' 1 חויב בהוצאות התובע בסך 3,500 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. בית המשפט קובע כי תביעת התובע לדמי שימוש מוגבלת לשווי השימוש בפועל בקרקע, ואינה כוללת מע"מ. פסק הדין מעניק צו מניעה קבוע נגד הנתבעים, אשר רשאים לערער על פסק הדין בתוך 60 יום מקבלתו.