ת"צ 9539-06-12

תקציר

התביעה המנהלית הוגשה נגד עיריית הרצליה שגבתה לכאורה שלא כדין ארנונה עבור גלריות בבניינים שאינם למגורים. התובע, תושב ובעל עסק בהרצליה, ערער על הארנונה שנגבתה מאזור הגלריה של העסק שלו, ויזם את התביעה לאחר שהתנגדותו נדחתה. הסוגיות העיקריות היו האם לעירייה יש זכות חוקית לגבות מיסים עבור גלריות, ואם כן, האם היא יכולה לפטור נישומים באופן פרטני על פי שיקול דעתו של מנהל הארנונה. בית המשפט פסק לטובת התובע וקיבל את התביעה הייצוגית. היא קבעה כי צו הארנונה של העירייה אינו מאפשר גביית ארנונה לגלריות, שכן הוא נעדר בסיס חוקי וקריטריונים ברורים, וכל התנגדות היא שרירותית. השמטת המונח "גלריה" בצו משנת 1987 ואילך הייתה מכוונת ומשמעותית, ושיקול דעתה של העירייה גרם לאי ודאות ובירוקרטיה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי תשלומי חובה דורשים בסיס חוקי, שחסר לעירייה. צווי הארנונה של עיריות אחרות הגדירו גלריות החייבות במסים, והבטיחו בהירות וודאות למשלמי המסים, דבר שהרצליה לא עשתה. בית המשפט ציין גם את הפרת פסיקה קודמת של העירייה שהורתה על כללים מפורשים לגביית ארנונה על גלריות. לבסוף, השופטת הורתה לצדדים להגיש טיעונים לעניין הפיצוי וההשבה. ההחלטה, שהתקבלה לטובת התובע, מדגישה את הצורך בתקנות מס ברורות וחוקיות ובשקיפות מנהלית, שבסופו של דבר מקבלת את התובענה הייצוגית ומנחה את הצדדים לדון בפטורים ממס.