דב"ע מז/62 - 04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט האזורי בתל אביב בעניין תביעה להבטחת הכנסה לתמיכה באם קשישה עיוורת המטופלת על ידי בתה. התביעה נדחתה במקור בנימוק שהאם אינה זקוקה להשגחה מתמדת. עם זאת, בערעור פסק השופט אדלר לטובת המערערת, וקבע כי קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר כי האם לא נזקקה להשגחה מתמדת התבססה על פרשנות שגויה של הראיות. אדלר הדגיש כי הקריטריונים לקביעת הצורך בפיקוח מתמיד, כפי שהותוו בחוק הבטחת הכנסה ותקנותיו, שונים מתקנות רלוונטיות אחרות המתמקדות בתפקודו של הפרט הזקוק לפיקוח. לדברי אדלר, מצבו של האדם המטופל, מידת הצורך שלו בהשגחה אמיתית ומתמדת והשפעת הטיפול בו על יכולתו של המטפל לפרנס את משפחתו הם שיקולים מרכזיים. במקרה זה נמצא כי עיוורונה של האם, גילה המתקדם ושתייה מופרזת מדי פעם חייבו רמת השגחה מעבר לטיפול הרגיל, וכי הטיפול בבת לא היה רק מפנק אלא הכרחי. כמו כן, נקבע כי מסירותה של הבת לטיפול באמה הייתה כזו שהשפיעה על יכולתה לעבוד ולפרנס את עצמה. לפיכך התקבל הערעור, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחה בסך 200 ₪.