רע"א 5072/00

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי לנקוט בהליכים משפטיים נגד המשיבים כדי למנוע ייצור ושיווק של פינות מסוימות בארגז המשאית, בטענה לבעלות על עיצוב רשום. הם גם ביקשו סעד של צו מניעה זמני. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתם, בנימוק שהמבקשים לא פעלו ביושר, היעדר גילוי מלא של עובדות רלוונטיות והצגת טענות שווא בדבר מקוריות הפינות, שעובדו למעשה מעיצוב של חברה אמריקאית. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש כי המבקשים פנו לבית המשפט בחוסר תום לב, דבר שהוא לבדו מהווה עילה לדחיית הסעד המבוקש. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין זה נבון לערער על שיקול דעתה של הערכאה הראשונה במתן סעד זמני, שכן התערבות מוצדקת רק במקרים חריגים. סיומה הממשמש ובא של התביעה העיקרית בתוך חודשים ספורים צמצם עוד יותר כל נזק פוטנציאלי למבקשים. עוד הדגיש בית המשפט העליון כי ההחלטה להעביר את התיק לשופט אחר לצורך ניסוח פסק דין היא מינהלית, בשל חלוקת עומסי עבודה, ולא עילה לערעור. בסופו של דבר, בקשתם למתן רשות ערעור נדחתה, ולא נפסקו הוצאות, דבר המשקף את מורת רוחו של בית המשפט מגישתם של המבקשים.