רע"א 7910/06

תקציר

מדובר בשתי משפחות המעורבות בסכסוך משפטי ממושך. למבקש הראשון דיירות מוגנת בנכס בבעלות המשיב הראשון משנת 1985. המבקש השני הוא בן זוגו של המבקש הראשון, והמבקש השלישי הוא בנם. המשיב השני הוא בנו של המשיב הראשון. הסכסוך נבע מקטטה אלימה בין המבקש השני לבין המשיב השני, שבעקבותיה נדקר האחרון ונפצע קשה. המשיב הראשון, בעל הנכס, ביקש לפנות את המבקש הראשון, ואילו המבקשים תבעו פיצוי מהמשיב השני בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהאירוע. בית משפט השלום דחה את תביעת הפינוי של המשיב הראשון אך הורה למבקשים השני והשלישי לפצות את המשיב השני. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת בקשת הפינוי של המשיב הראשון, אך הורה על תשלום תמורה כספית למבקש הראשון. בית המשפט המחוזי הכריע גם בערעורים על תביעת הפיצויים, והפחית את הסכום שנפסק למשיב השני. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי החלטות הערכאות הנמוכות יותר בעניין הפינוי והפיצויים היו שגויות. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי טענות המבקשים התייחסו בעיקר לקביעות עובדתיות של הערכאות הנמוכות יותר ולא עוררו שאלות משפטיות או ציבוריות כלשהן מעבר לאינטרסים של הצדדים. פסק הדין גם מתח ביקורת על בקשתם המפותלת של המבקשים וטען כי טיעוניהם היו משכנעים יותר אילו הוצגו בצורה תמציתית יותר. משכך, עמדו החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ובקשת רשות הערעור נדחתה.