עת"מ 10943-11-15

תקציר

בקשת העותר להאריך את המועד האחרון להגשת ערר על החלטת הוועדה המקומית נדחתה על ידי ועדת הערר, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבית המשפט. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שלא מצא פגמים מנהליים בהחלטת ועדת הערר. החלטת הוועדה הייתה מפורטת וסבירה, בהתבסס על השיהוי המשמעותי בהגשת הערר – כמעט שנה לאחר המועד האחרון – ללא הסבר מניח את הדעת מצד העותר. בית המשפט ציין כי ועדת הערר אינה מחויבת לקיים דיון פיזי בבקשות הארכה וכי עיכוב במתן מענה מעבר למועד הקבוע בחוק של 30 יום אינו פוסל את ההחלטה. העותר לא הביא ראיות משכנעות המצדיקות את השיהוי, והחלטת הוועדה נותרה על כנה. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענתה של העותרת לאי ידיעתה בנוגע להחלטת הוועדה המקומית לא הייתה משכנעת, מה גם שלא נקטה כל פעולה במשך חודשים רבים לאחר שנודע לה לכאורה עליה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת לגופן של ערעורה על החלטת הוועדה המקומית, והדגיש כי ועדת הערר שקלה באופן סביר את הנסיבות ולא התעלמה מהן. כמו כן, עמד בית המשפט על חובת ההקפדה על תקנות החניה ועל בקשת העותר לפטור, וציין כי החלטת הוועדה המקומית לא הייתה שרירותית והתבססה על נימוקים סבירים. ככלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר ודחה את העתירה תוך פסיקת הוצאות משפט למשיבים.