ע"א 7934/99

תקציר

פסק הדין מתייחס להגנת התיישנות המועלית בתביעת פיצויים בעקבות תאונת דרכים. הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בשאלה האם תשלומים תכופים מהווים הודאה בחבות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. מדובר בהסכם פשרה חלקי בין התובעת, ש.ר., לבין חברות הביטוח, אשר קבע תשלומים לתובעים תוך שמירה על זכותם לתביעות נוספות. השאלה היא האם תשלומים תכופים אלה מאפסים את תקופת ההתיישנות של תביעת נזקי הגוף של התובע, שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת חברות הביטוח, קיבל את פרשנותן לתשלומים התכופים ככאלה שאינם עולים כדי הודאה בחבות ובכך לא איפס את שעון ההתיישנות. הערעור מבקש להפוך החלטה זו. עם זאת, בית המשפט העליון, המיוצג על ידי השופט אנגלרד, המשנה לנשיא לוין והשופטת דורנר, מסכים עם פסיקת בית המשפט המחוזי. פסק הדין מדגיש כי תשלומים תכופים הם סעד זמני ואינם מהווים הודאה בחבות או מימוש הזכות, ולכן אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות. תוך הזדהות עם מצבו של התובע, מגיע בית המשפט למסקנה כי מאזן האינטרסים נוטה לטובת קיום החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את הערעור. מפסק הדין עולה כי חברות הביטוח ישקלו פיצוי נוסף לאלמנה מחוץ למסגרת החוקית.