ס"ע 2865-05-12

תקציר

התובע, עובד מטעם הנתבעות, עזב את עבודתו ותבע פיצויי פיטורים מהנתבעות. הנתבעים והתובע הסכימו כי האחרון התפטר על דעת עצמו. התובע טען כי נאלץ להפסיק את עבודתו בשל בעיה רפואית והמציא מסמך מיום 20.7.09 התומך בתביעתו. עם זאת, מהראיות עולה כי התובע המשיך לעבוד עד חודש יולי. יתר על כן, המסמך לא הצביע על צורך כלשהו שהתובע יימנע מלעבוד. מאחר שהתובע לא סיפק כל בסיס משפטי לטענתו להתפטרות מסיבות רפואיות ופיצויי פיטורים, תביעתו בגין זה נדחתה. התובע תבע גם דמי מחלה עבור חודש יוני 2009, אך מדו"חות נוכחותו ותלושי השכר עולה כי עבד במשך כל החודש. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. בגין גמול השעות הנוספות, חישובי התובעת, שלא היו שנויים במחלוקת על ידי הנתבעים, הראו כי התובע לא שולם במלואו. התובעת הייתה זכאית ל-7,760 ₪ עבור שעות נוספות. הנתבעים גם לא ערערו על חישובי התובע בנוגע לימי החופשה שלו, ולדמי החגים וקופות הגמל, להם היה זכאי ל-2,318 ש"ח ו-2,235 ש"ח, בהתאמה. כמו כן תבע התובע 4,355 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה שלו, ו-2058 ₪ בגין הבראה, הן בהפרשי הצמדה והן בהפרשי ריבית. מנגד, תביעת התובע להחזר ניכויים וקנסות נדחתה מאחר שהראיות הראו כי לא בוצעו ניכויים כאלה. גם דרישת התובע לפיצויים בגין עוגמת נפש נדחתה. בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 500 ₪ בגין קבלת תלושי שכר לא מדויקים, שלא שיקפו את מספר שעות העבודה בפועל או את ימי החופשה הנכונים. סכום זה היה באחריותו הבלעדית של הנתבעת מס' 1. בנוסף, הנתבעת מס' 1 הייתה רשאית לנכות 7,749 ₪ מכל סכום המגיע לתובע, בהתאם לנקודות הזיכוי שהעניקה הנתבעת לתובע בטעות. סכום זה צבר גם הפרשי הצמדה וריבית. לבסוף, קבע בית הדין כי הנתבעת מס' 1 הייתה אחראית לזכויותיו של התובע בתשעת החודשים הראשונים לעבודתו. החל מהחודש העשירי ואילך, שני הנתבעים היו מעסיקיה המשותפים של התובעת. לפיכך, התשלומים הנזכרים לעיל יחולקו שווה בשווה בין שני הנתבעים עבור תשעת החודשים הראשונים, כאשר שני הנתבעים יישאו בהם ביחד ולחוד עבור יתרת תקופת ההעסקה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 2,000 ₪.