ת"א 1451/96

תקציר

התובע, תושב עזריה יליד 1927, נפגע בתאונת דרכים בשנת 1993 ותבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים הודו בחבות, והמחלוקת נסובה סביב הפיצוי ההולם. התובע סבל משברים ונזקק לשימוש בכיסא גלגלים, דבר שהצריך שינויים במקום מגוריו. בית המשפט מינה מומחה שיקומי שאישר את הצורך של התובע בסיוע ופירט את תנאי חייו. כמו כן פורטו תקופות אשפוזו של התובע, לרבות שהותו במוסד חמדת הרים, במימון הנתבעים. התובעת קיבלה תשלומים שוטפים מהנתבעים, והשאלה הייתה האם נעשה שימוש ראוי בכספים אלה. בית המשפט דן בהתאמת בית המגורים של התובעת, בהתחשב בבעלות על הדירות הישנות והחדשות ובקביעת העלויות הסבירות לשינויים, שנקבעו על 80,000 ₪. נפסק כי התובע לא הוכיח די הצורך את הפסדיו בפועל, ונפסק סכום גלובלי של 110,000 ₪ בגין התאמות בדיור. סכום זה קוזז כנגד תשלומים קודמים שקיבל התובע, והותיר יתרה שהנתבעים חויבו לשלם. בית המשפט פסק גם בסוגיית הנזק הלא ממוני הקשור לאשפוז, וקבע את התקופה על 82 יום בהתבסס על שהותו של התובע בהדסה. לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 73% והוא היה זכאי לפיצוי בהתאם. הפיצוי בגין הפסד השתכרות נקבע על סך של 10,000 ₪, למרות גילו המתקדם של התובע ומצבו הבריאותי טרם התאונה. התובע זכה בסכום של 56,639 ₪ עבור רכישת רכב מסחרי המתאים לנכותו, בתוספת סכום עבור מעלית רכב. כמו כן נקבעו הוצאות אחזקת הרכב והוצאות הנסיעה, כאשר התובע יקבל סכום גלובלי של 30,000 ₪ עבור נסיעות ממועד העברתו לחמדת הרים. התובע היה זכאי לפיצוי עבור אביזרים אורתופדיים, לרבות כיסא גלגלים ומיטה, ומנוף שיסייע בתנועתו. בית המשפט פסק גם בעניין הצורך של התובע בסיוע, וקבע כי התובע נזקק לעזרה אך לא במידה הנתבעת. לתובע נפסק סיוע חודשי בסך 4,300 ₪, והנתבעים לא היו חייבים בסכומים עודפים כלשהם שהתובע עשוי היה לשלם. כמו כן נשקלו בדיקות רפואיות ותרופות עתידיות, כאשר התובע קיבל 3,300 ₪ עבור בדיקות עתידיות ו-1,000 ₪ עבור תרופות. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, ואילו הנתבעים חויבו לשלם את אגרת בית המשפט ו-13% מהסכום הכולל שנפסק כשכר טרחת עורך דין. ניכויים בוצעו בגין תשלומים קודמים שקיבלה התובעת, והריבית והצמדה הוחלו על יתרת הסכום. סכום פסק הדין היה אמור לשאת ריבית עד למועד התשלום.