בצה"מ 70831-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת פרק הזמן לביצוע צו הריסה על מבנה. המבקש, שהוא הגורם האחראי לביצוע ההריסה, הסכים תחילה למשוך את הבקשה ולהיעתר להריסה, אך הריסה עצמית זו לא התרחשה במסגרת הזמן הנקובה. בהמשך הגיש המבקש בקשות רבות לעיכובים, בנימוקים שונים, לרבות קשיים בתיאום פגישה עם גורמים בוועדה המקומית ונסיבות אישיות. בית המשפט קבע כי אין חובה לקיים דיון בבקשה להארכה, מה גם שהיא התבססה על שיקולים מבצעיים ועל חוסר היכולת של המשטרה לסייע בהריסה בתוך פרק הזמן המקורי. יש לציין כי התנהלותו של המבקש, שהתאפיינה בבקשות וערעורים רבים, דחתה למעשה את ההריסה, והביאה למצב שבו פרק הזמן המקורי טרם הסתיים. בית המשפט הדגיש כי טענות המבקש אינן מצדיקות את דחיית ההארכה, מה גם שטרם ניתנה למשיב הזדמנות סבירה לבצע את הצו. זאת ועוד, התנהלותו של המשיב נמצאה נטולת אשמים, וכל פגם פרוצדורלי גבר על האינטרס הציבורי בהריסת המבנה הבלתי חוקי. בסופו של דבר, הבקשה להארכה התקבלה, תוך מתן חלון זמן של 60 יום לביצוע צו ההריסה כדין. פסק דין זה ניתן מבלי לפגוע בכך, תוך הכרה בזכותו הטבועה של המשיב לבצע את הצו בתוך 60 יום מיום מתן ההחלטה, ללא קשר להארכה.