ע"א 8132/23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דין קודם שצידד במדינה בתיק סכסוך מקרקעין. השופטים פוסקים לטובת החלטת בית משפט קמא מכמה טעמים. ראשית, טענת המערערים כי הליכי הפשרה נפלו פגמים נעדרת ראיות מספיקות והיא נדחית מחוסר עילה. שנית, טענת הבעלות המבוססת על חוק ההתיישנות של הרכישה אינה תקפה, שכן כל זכות כזו תסתור את רישומי רישום המקרקעין, המבטלים כל זכות מתנגשת. בנוסף, רכישת זכויות בדרך של הגבלה אסורה על קרקע מוסדרת, הכוללת את הנכס שבמחלוקת. גם הערעור נדחה על הסף בשל התיישנות, שכן חלפו למעלה מ-80 שנה מאז הליכי הפשרה, מעבר לתקופות ההתיישנות של 15 עד 25 שנה. השופטים דוחים את הטענה כי עילת התביעה לא הייתה ידועה למערערים, וקובעים כי פרטי רישום המקרקעין הם מידע ציבורי. יתר על כן, שתיקת המדינה ביחס להחזקת המערערים במקרקעין אינה מעידה על רישיון בלתי חוזר, והיתר כזה, גם אם יינתן, אינו יכול להיות בלתי הפיך. השופטים מדגישים את הצורך להגן על רכוש הציבור ומדגישים את ההקפדה על כלל זה. על יסוד יסודות מוצקים אלה, אין לערעור כל שחר, ודינו להידחות ללא צורך להתייחס לסוגיות אחרות שהועלו. המערערים מצווים לפנות את הקרקע עד למועד שנקבע.