ת"א 19757-12-14

תקציר

מדובר בשריפה שפרצה בארון חשמל בקומה השנייה של בניין, וגרמה נזק למספר דירות. השאלה העיקרית הייתה האם מקור השריפה הוא לוחות החשמל הפרטיים של הדירות או מתקני חברת החשמל הממוקמים באותו ארון חשמל. התובעים, חברות ביטוח שפצו את מבוטחיהן בגין נזקי השריפה, טענו כי חברת החשמל אחראית לשריפה בשל רשלנותה בתחזוקת מתקניה והפרת חובותיה החקוקות. מנגד, חברת החשמל הכחישה כל עבירה, וטענה כי השריפה לא נגרמה כתוצאה מציוד או רשלנות. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, מצא בית המשפט כי בעוד שהתובעים לא הצליחו להוכיח באופן חד משמעי את הסיבה המדויקת לשריפה, ההסתברות שמקורה במתקני חברת החשמל גבוהה מזו שמקורה במתקני הצריכה הפרטיים. מסקנה זו התבססה על חוות דעת המומחים שהוצגו ועל מהימנות העדים. יש לציין כי המומחה מטעם שירותי הכבאות, שהיה חסר פניות, טען כי מוקד השריפה היה בדירקטוריון חברת החשמל. כמו כן, קבע בית המשפט כי התובעים הצליחו להוכיח כי מערכת הביטחון של חברת החשמל כשלה, דבר שתרם באופן משמעותי להיקף הנזק. קביעה זו נתמכה בחוות דעתו של מהנדס חשמל המייצג את התובעים, אשר טען אף הוא כי מתקן החשמל של חברת החשמל מיושן. חברת החשמל לא הציגה כל ראיה לסתור טענות אלה. אשר לנטל ההוכחה, קבע בית המשפט כי התנאים לביטול נטל הראיה לפי סעיפים 38, 39 ו-41 לפקודת הנזיקין אינם מתקיימים במלואם. עם זאת, נמצא כי התובעים מילאו במידה מסוימת את דרישות סעיף 41, דבר המגלגל בנסיבות מסוימות את נטל השכנוע אל הנתבע. לגופו של עניין, התובעים הראו כי לא ידעו או לא יכלו לדעת את הנסיבות המדויקות של השריפה, וכי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה כי חברת החשמל לא נקטה זהירות סבירה. עוד קבע בית המשפט כי לחברת החשמל חלה חובת זהירות כלפי דיירי הבניין, אותה הפרה בשל תחזוקה לקויה של מתקניה. רשלנות זו, יחד עם כשל מערך ההגנה של חברת החשמל, הובילו לקשר סיבתי בין הנזק לבין עוולות חברת החשמל. לבסוף, בחן בית המשפט את סוגיית הנזקים. בית המשפט קיבל את טענות התובעים בדבר ההוצאות שהוצאו בגין עבודות תיקון, שיפוץ וניקיון, שהתבססו על חוות דעת וחשבוניות של שמאים. עם זאת, בית המשפט קבע ניכויים בגין בלאי במקרים מסוימים, במיוחד עבור החלפת ארונות החשמל, רכיבי המעליות והדלתות. לסיכום, בית המשפט הטיל על חברת החשמל את האחריות לנזק, והורה לה לפצות את התובעים בהתאם. הסכומים שנפסקו היו כלל חברה לביטוח בע"מ (ת"א 19757-12-14) 197,748 ש"ח, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ת"א 31571-08-15) 47,825 ש"ח וישיר חברה לביטוח בע"מ (ת"א 34469-10-17) 20,741 ש"ח. סכומים אלה כללו ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין.