בש"פ 3255/13

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן בקפידה את הראיות והטענות, החליט לדחות את הערעור, והביא למעצרו של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים. ההחלטה התבססה על שלושה תנאים עיקריים הקבועים בחוק המעצרים. ראשית, בית המשפט מצא די ראיות לכאורה המצביעות על סבירות סבירה לאשמתו של המערער, בעיקר באמצעות ראיות נסיבתיות הקושרות אותו לאירוע. עיקרי הראיות כללו דוחות זיהוי, בעלות על הרכב המעורב והיבטים נסיבתיים נוספים כגון מיקום הטלפון הנייד של המערער והיעדר רישיון נהיגה. הסברו של המערער לאירועים נתפס כתמוה ובלתי מתקבל על הדעת, והחליש עוד יותר את טענתו. שנית, הצורך במעצר היה ברור בשל מסוכנותו וסיכוייו של המערער לחמוק מן הדין, שהודגשה בהתנהלותו הקודמת ובזלזול הבוטה ברשויות אכיפת החוק. לבסוף, דחה בית המשפט את היתכנות חלופות המעצר, ולא סמך על המערער שיעמוד בתנאי השחרור בהתחשב בעברו הפלילי ובהתנהגותו בעבר. בית המשפט הדגיש כי ללא אמון בנאשם שיעמוד בתנאי השחרור, עדיין יש צורך במעצר. בהתחשב בפרופיל הכללי של המערער ובהתנהלותו, מעצרם עד לסיום ההליך המשפטי מתבקש.