ע"פ 4872/13

תקציר

המערערים, בהם תומר ומיכאל, הורשעו בשוד בנסיבות מחמירות שבוצע לאחר תכנון מוקדם, לאור יום בלב עיר, תוך סיכון עוברי אורח. הם ערערו על הרשעתם וטענו כי שגה בית משפט קמא בכך שביסס את ההרשעה על ההודעות המפלילות שמסרו ניסן ואודי במשטרה, שהיו סותרות ולא נתמכות בראיות. עוד טענו כי בחקירתם של ניסן ואודי נפלו פגמים וכי לשניים היה מניע להפליל את תומר. עם זאת, בית המשפט לא מצא לחץ חריג במהלך החקירה ושקל את שפע הראיות המצביעות על מערכת יחסים תקינה בין תומר לשניים, למרות מערכת היחסים המורכבת ביניהם. בית המשפט עמד גם על קבילות דבריהם של ניסן ואודי ומצא אותם אמינים, תוך מתן משקל רב שכן הם חוזקו בראיות חיצוניות, לרבות איכוני טלפונים ושתיקת המערערים במהלך חקירתם. זאת ועוד, בית המשפט בחן את הגרסאות שהציגו ניסן והמערערים בבית המשפט ומצא אותן אינן מתיישבות עם חומר הראיות, ובפרט עם מיקומי הטלפונים, מה שהופך אותן ללא משכנעות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את ההצהרות המפלילות שמסרו ניסן ואודי בחקירתם, בעוד שיש לדחות את גרסת המערערים. בנוסף, בית המשפט התייחס לטיעוניו האישיים של מיכאל ומצא ראיות מספיקות כדי להרשיעו כשותף לשוד. המערערים עתרו גם לחשיפת דו"ח מודיעיני, שבית המשפט דחה מאחר שלא הכיל מידע שימושי להגנה ועלול לסכן את המקור. לבסוף, התייחס בית המשפט לחומרת העונשים שהוטלו על המערערים, והודה כי הם אינם קלים אלא נמצאים בטווח המקובל. עם זאת, בית המשפט הציע לבטל את פסילת רישיון הנהיגה של תומר, שכן המשיב לא ביקש עונש זה. השופט י' דנציגר והשופט נ' סולברג הסכימו עם פסק הדין, והערעור נדחה והותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, למעט ההוראה בדבר ביטול פסילת רישיונו של תומר.