ערר 9007/13

תקציר

ועדת הערר החליטה כי המערערת לא הוכיחה כל פוטנציאל תכנוני למקרקעין הנדונים, ועל כן עיקר הערר נדחה. הוועדה מכירה בבעייתיות של התביעה ובנטל ההוכחה המוטל על התובע, ושקלה בכובד ראש החלטות קודמות הנוגעות לסוגיה זו. עם זאת, במקרה זה החליטה הוועדה כי אין בסיס לטענה בדבר פוטנציאל תכנוני בקרקע. כל הטיעון שהעלתה המערערת מבוסס על תכנית שיזמו ונדחתה על ידי מוסדות התכנון, זמן רב לאחר אישור התכנית בערר. כמו כן, הוועדה מדגישה כי גם אם תכניתו של העורר הייתה נדונה טרם אישור התכנית ההתקפית, עדיין לא היה בסיס לטענות בדבר פוטנציאל תכנוני. עוד מציינת הוועדה כי המערערת רכשה את הקרקע בידיעה שקיימת תכנית מתקדמת לפיתוחה, דבר המחליש עוד יותר את טענתם. על מנת לבחון את המצב בכובד ראש, החליטה הוועדה כי ימונה שמאי מייעץ שיקבע האם התכנית נשוא הערר גרמה נזק כלשהו למקרקעי העוררת, בפרט בכל הנוגע לסימון והרחבת הכביש בקרקע האמורה, ולאחר מכן להעריך את שווי הקרקע על פי המצב התכנוני הקודם. השמאי המייעץ ייתן חוות דעת מפורטת ומנומקת בעניין, שתהיה כפופה להוראות הדין המהותי. אם השמאי ימצא נזק כלשהו, הוא יפרט את מרכיבי הפיצוי. הוועדה מתווה גם את תהליך קביעת חלוקת שכר טרחת השמאי ואת זמן התגובה לצדדים להשמיע את טיעוניהם על חוות דעתו של השמאי. המערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 15,000 ₪ כולל מע"מ, כנדרש בחוק. ההחלטה התקבלה פה אחד.