ע"א 7387/22

תקציר

בסיכומו של דבר, ראובן נתאי ערער נגד אחמד מוסא בדרישה לפנות את אחמד, אחיו וכל דייר אחר מנכס. בית משפט השלום פסק תחילה לטובתו של ראובן והורה על פינוי אחמד ואחיו, אך אחמד תבע את זכויותיה של בתו כדיירת דחויה. בעוד ערעורו של אחמד נדחה, ערעורו של ראובן התקבל באופן חלקי. מאוחר יותר הדגיש בית המשפט המחוזי כי פסק הדין אינו חל על בתו של אחמד, רואן, שכן היא לא הייתה צד לתביעה הראשונית. ראובן ביקש ללא הצלחה לתקן את פסק הדין כך שיכלול את משפחתו של אחמד בפינוי. אחמד ערער על פסק הדין המתוקן, שבית המשפט המחוזי קיבל בשל אי הכללתם הטכנית של בני משפחה כנתבעים ראשונים. בבית המשפט המחוזי הושג הסדר פשרה לאחר דיון שהתקיים ב-13 ביולי 2022, בו הודה כי ראובן לא תבע תחילה את רואן. מאוחר יותר ניסה ראובן לחזור בו מהסדר זה, ערער על נימוקים פרוצדורליים וטען לבטלות פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון מצא כי ערעורו של אחמד הוגש בצדק ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא דוחה את ניסיונו של ראובן לבטל את הסדר הפשרה. היא הדגישה כי מבחינה משפטית ניתן לערער על פסיקה מתקנת. למרות חוסר שביעות רצונו של ראובן וההפסד הכספי, בית המשפט אישר את תוקפו של ההסכם שהושג, תוך הדגשת טיפולו של ראובן בתיק והחמצת ההזדמנות לתקן את תביעתו קודם לכן. הערעור נדחה פה אחד, ולא ניתן צו להוצאות.