ע"פ 8562/99

תקציר

המערער, שהואשם ברצח בכוונה תחילה, הודה במיוחס לו, אך הודה בין היתר באי שפיות. בית המשפט המחוזי שמע שלוש חוות דעת של מומחים בנוגע למצבו הנפשי של המערער. בעוד מומחה ההגנה סבר כי המערער לא היה מסוגל לשלוט במעשיו, מומחי התביעה סברו כי הוא אינו חולה נפש. בית המשפט המחוזי מצא אותו אחראי למעשיו והרשיע אותו בהריגה, למרות שמצא ספק סביר לגבי בריאותו הנפשית. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק הדין. בית המשפט קבע כי על התביעה לשכנע את בית המשפט בשפיותו של הנאשם, ויכולתו של המערער לשחזר את האירועים וניסיונותיו להחיות את הקורבן מעידה על הבנה למעשיו ולמעשיהם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המערערת יכולה להימנע מביצוע המעשה, וחוות דעת המומחים לא הותירו ספק סביר בעניין זה. בית המשפט דחה גם טענות להגנה עצמית והיעדר קשר סיבתי בין המכות לבין מותו של הקורבן. לבסוף, בית המשפט מצא את עונש 12 שנות המאסר הולם בהתחשב באופי האכזרי של הפשע. השופטת חיות, השופטת ביניש והשופטת פרוקצ'יה הסכימו עם פסק הדין.