ת"צ 39059-05-19

תקציר

הרשם דחה את הבקשה לביטול היתר ההמצאה, שניתנה לראשונה ב-3 ביוני 2019, וקבע כי יש להותירה על כנה. ההחלטה התבססה על הצלחת התובע להוכיח כי התקיימו התנאים למתן ההיתר. ראשית, התובע הוכיח כי תביעתו נופלת בגדר העילות הרגולטוריות להמצאה, ובפרט תקנות 500(7) ו-500(7א), הנוגעות למעשים או מחדלים בתחומי המדינה ולתביעות בגין נזק שנגרם בישראל, בהתאמה. שנית, התובע שכנע את בית המשפט כי קיימת שאלה רצינית שיש לבחון לגופה של התביעה, שהיא רף נמוך מזה הנדרש לתביעה ראויה. בית המשפט הדגיש כי הבקשה לביטול ההיתר אינה השלב המתאים לדון בטענות הנתבעת בדבר יתירות התביעה בגין החזרים ללקוחות. זה היה עניין לשלב האישור. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע כי לא התקיימו התנאים להמצאה לפי תקנה 500, ומצא ראיות מספיקות לנזק שנגרם לתובע בישראל ולציפייה של הנתבע לנזק כזה. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מהטענות בדבר אי התאמתה של ישראל כפורום הראוי וקיומם של סעיפי בוררות. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע בקשר עם הבקשה, בסך 10,000 ₪, ללא קשר לתוצאת ההליך העיקרי.