רע"א 2563/03

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את תחולתו של סעיף 35 לחוק הנכות לגבי מערער המבקש פיצוי רטרואקטיבי בגין שירותו הצבאי. השאלה המרכזית הייתה האם חוות דעת רפואית חדשה מהווה "ראיה חדשה" לפי סעיף זה, המאפשרת תיקון של החלטה קודמת של קצין תגמולים. המערער טען להטבות רטרואקטיביות משנת 1974, וטען כי שינוי מעמדו מ"החמרה" ל"גרימת " הוא תיקון טעות ולא תוצאה של ראיות חדשות. עם זאת, המשיב טען כי חוות הדעת החדשה היא אכן ראיה חדשה, המאפשרת לבצע שינויים לפי סעיף 35, המגביל את הפיצוי לא יותר משנה לפני הגשת הראיה החדשה. בית המשפט אישר פרשנות זו, תוך שהוא מצטט את התקדים ארוך השנים מפרשת מרידור, שהתיר לראות בחוות דעת רפואיות חדשות כראיות חדשות גם אם ניתן היה להשיגן קודם לכן. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת המערער בדבר תחולתו של סעיף 18(ו), המאפשר חריגים המבוססים על אי כושר שכלי, שכן נמצא כי המערער עסק באופן פעיל בהגנה על זכויותיו והיה מודע היטב להליך. בית המשפט הצביע על מספר ליקויים פרוצדורליים באופן הטיפול ההיסטורי בערעוריו של המערער, אך לא מצא בהם די כדי לשנות את ההחלטה. לפיכך נדחתה העתירה להטבות רטרואקטיבית לשנת 1974, תוך הדגשת חשיבות ההחלטות המנומקות וקביעה כי המערערת זכאית להטבות החל מאוקטובר 1985, בהתאם לחוקים החלים. פסק הדין הדגיש איזון זהיר בין זכויות הפרט לבין שיקולי מדיניות רחבים יותר המנחים אלמנטים פרוצדורליים ומהותיים בדיני פיצויי נכות.