ע"פ 6691/17

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת הכבוד הרב שבתי המשפט לערעורים נותנים לממצאי קביעות עובדתיות ומהימנות של בתי משפט קמא, במיוחד במקרים של עבירות מין. ערכאת הערעור הדגישה את יתרונו הייחודי של בית משפט קמא בהערכת מהימנות עדים בשל התרשמות ישירה מעדים, וציינה כי חריגים לכלל זה הם נדירים ואינם ישימים במקרה זה. במקרים של עבירות מין, קביעה כזו היא קריטית במיוחד משום שעבירות אלה מתרחשות לעתים קרובות במסגרות פרטיות, תוך הסתמכות רבה על עדויות עדים. ערעורו של המערער התמקד בסתירות לכאורה בעדויות המתלוננים ובמהימנותן, אך ערכאת הערעור מצאה כי סתירות אלה אינן מהותיות דיין כדי לקעקע את ליבת העדויות. הוא חיזק את העובדה שחוסר עקביות, בהתחשב באופי הטראומטי של האירועים והזמן שחלף, הם נורמליים ואינם בהכרח גורמים לאובדן אמינות. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה של המערער כי המניע להאשמות הוא עלילה כספית שיזמה אמה של המתלוננת, ובכך אישר מחדש את אמינות דחייתו של בית המשפט המחוזי תיאוריה זו על סמך ראיות תומכות. בית המשפט תמך בממצאיו של בית המשפט המחוזי בנוגע להקשר וליחסים בין המתלוננים לבין המערער, וקבע כי יחסים אלה מסבירים את התנהגותם של המתלוננים ואת מועדי הדיווח על העבירות. בנוסף, דחה בית המשפט לערעורים את הטענות בדבר זיהום ותיאום עדויות, והדגיש את קיומן של ראיות ישירות ועדויות התואמות את הממצאים. עוד נמתחה ביקורת על הערעור בשל הסתמכותו על הגנות הקשריות תרבותיות בנוגע להתנהגויות מסוימות הנפוצות בקהילה, אשר בית המשפט מצא כי אינן נתמכות בראיות. לבסוף, אושר גזר הדין למערער, תוך ציון התאמתו לציפיות החברתיות והעונשיות בגין עבירות אלה, והפיצוי שנפסק היה מוצדק נוכח הפגיעה והטראומה המתמשכות של הקורבנות. בית המשפט סיים באישור גורף של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא דוחה את הערעור מכל וכל.