פ"א 67346-07-19

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור על צו הריסה ב' אישר בית המשפט את ההחלטה לאכוף את ההריסה, שכן המערער לא הצליח להוכיח את חוקיות הבנייה או פגם כלשהו במתן הצו. העבודות המפורטות בצו בוצעו ללא היתר, וראיות, כגון תצהירי פקחים ותצלומים, תמכו בכך שמדובר בבנייה אחרונה. טענת המערערת לאכיפה בררנית, בטענה כי עבודות בלתי מורשות דומות של שכן לא נענשו, נדחתה מחוסר ראיות המצביעות על נסיבות דומות בין המבנים. בית המשפט ציין את חשיבות ההבחנה בין בנייה בלתי חוקית חדשה, הגוררת צווים מנהליים, לבין בנייה ישנה יותר, העלולה להוביל להליך פלילי. בהסתמך על פסיקות קודמות, הדגיש בית המשפט כי טענות לאכיפה בררנית דורשות ראיות משמעותיות ליישום לא אחיד של מדיניות, דבר שלא הוכח כאן. המערער טען גם לסכנות פוטנציאליות הקשורות להליך ההריסה; עם זאת, ניתנו הבטחות כי כל הריסה תתבצע תחת פיקוח מקצועי וכי קירות תמך שאינם מהווים סיכון בטיחותי לא ייהרסו. בית המשפט הכיר בכך שהכשרת העבודות האסורות אינה אפשרית בשל חריגות משמעותיות מתקנות התכנון. לפיכך נדחתה העתירה לביטול צו ההריסה או לעכבו, ובכך אישר מחדש את מחויבותו של בית המשפט לקיים את חוקי התכנון והבנייה ולשמור על אמון הציבור בפעולות האכיפה.