רע"א 88/17

תקציר

בסכסוך משפטי שבו היו מעורבים תושבי דרום תל אביב ומדינת ישראל, ביקשו המבקשים פיצוי כספי בגין ירידת ערך הנכסים ועוגמת נפש שנגרמה להם עקב מדיניות הממשלה בנוגע להתנחלות מסתננים בשכונתם. בית משפט השלום התיר תחילה את התביעה, תוך התמקדות בסעד המבוקש – פיצוי כספי – בהתחשב בכך שהוא בתחום סמכותו. אלא שהמדינה ערערה, ובית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בעניין מינהלי מטבעו ויש לדון בו בבתי משפט מנהליים, שכן מדובר בערעור ישיר על מדיניות הממשלה ולא בעניין אזרחי המבקש סעד כספי בלבד. המבקשים טענו כי נמנעת מהם האפשרות לתבוע פיצויים, אך בתי המשפט הבהירו כי מהות התביעה – התקפה ישירה על המדיניות המינהלית – מחייבת את הטיפול בה באמצעות מנגנונים משפטיים מינהליים. בהתייחסם למקרים תקדימיים, לרבות פרשת גליק, חזרו בתי המשפט והדגישו כי אין למסגר תביעות הכרוכות בערעור ישיר על החלטות מנהליות כתביעות אזרחיות רק באמצעות דרישת פיצוי כספי. בתי המשפט הדגישו כי יש לטפל תחילה בעניינים מנהליים בהליכים מנהליים מתאימים לפני שניתן יהיה לתבוע פיצויים אזרחיים. בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר, מתוך הבנה כי למרות שהמבקשים חשים שאין להם סעד לתלונותיהם, על המסלול הפרוצדורלי לכבד את המסגרות המשפטיות הקיימות. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההבחנה בין אופי הטענות לבין הפורום השיפוטי המתאים לדון בהן, תוך שמירה על תקינות הליכי המשפט המינהלי מבלי לעקוף אותן באמצעות התדיינות אזרחית.