ה"פ 31212-03-13

תקציר

סלע המחלוקת במקרה זה נסוב סביב פרשנותו של סעיף בהסכם העברה תפעולית בנוגע לתביעות כספיות. הסעיף המדובר, סעיף 14, מתייחס לוויתור על תביעות כספיות נגד פז, וכולל שני חריגים שבהם ניתן להגיש תביעות כאלה. החריג הראשון מתייחס ל"פסק דין חלוט" לטובת נכה צה"ל. השאלה המרכזית היא האם פסק דין של בית משפט מחוזי, שהוכרע לאחר מכן מחוץ לכותלי בית המשפט, מהווה "פסק דין חלוט" כהגדרתו בסעיף 14. טענתה של פז היא כי מאחר שפסק הדין לא היה מכריע ובוטל בעקבות ערעור, לא ניתן לראות בו פסק דין חלוט. מנגד, טוען דיי כי כוונת הצדדים, כמו גם פרשנות אובייקטיבית רחבה של הסעיף, תומכות בתפיסה כי המונח "פסק דין חלוט" כולל את נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. השופט פותח ומציין כי המחלוקת מתמקדת בפרשנות חוזית, ומזכיר את עקרונות הפרשנות החוזית כפי שהותוו בפסקי הדין האחרונים. עקרונות אלה מדגישים כי נקודת המוצא לפרשנות חוזה היא לשון החוזה עצמו, אך אין די בכך, ויש לתת את הדעת גם לנסיבות היווצרותו. השופט מוצא כי לשון החוזה במקרה זה מעורפלת ואינה נוטה בבירור לטובת פרשנותו של מי מהצדדים. לאחר מכן פונה השופט לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, ובוחן את הנסיבות הסובבות את ניסוחו של סעיף 14. מהראיות שהוצגו עולה כי הסעיף נוסף להסכם במהלך המו"מ ולא נדון לעומק. השופט מציין כי הצדדים לא שקלו את כל התרחישים האפשריים וכי הסעיף הועתק ברובו מהסכם אחר. מסקנתו היא כי קשה לקבוע את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים על סמך הראיות. עם זאת, השופט מוצא כי בחינה אובייקטיבית של הנסיבות תומכת בעמדתו של דאי. קבלת פרשנותה של פז תעניק לפז את הסמכות להחליט אם לאפשר ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי או להתפשר מחוץ לכותלי בית המשפט, ובכך לקבוע אם קיים "פסק דין חלוט". תוצאה זו אינה סבירה ומנוגדת לזכות הגישה לערכאות שיפוטיות. בנוסף, השופטת מציינת כי טענת ההתיישנות של פז אינה תקפה, שכן הסכמת הצדדים עיכבה את תקופת ההתיישנות עד להתקיים אחד התנאים בסעיף 14. לבסוף, השופטת מתייחסת לטענת פז כי דייעי אינו יכול להגיש תביעה לסעד הצהרתי. הוא דוחה טענה זו ומציין כי במקרה זה, יש מקום ליישב את המחלוקת בתביעה הכספית ביעילות. בעקבות זאת, השופט פוסק לטובת דיעי, מקבל את התביעה לסעד הצהרתי ופוסק לו שכר טרחת עורך דין בסך 6,300 שקל.