ע"א 3617/07

תקציר

הערעור נדחה, למעט סכום חיובו של המערער, אשר שונה בהתאם לפסק הדין. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא באשר לנסיבות חתימת הסכם ההלוואה, ואישר את קביעתו של בית משפט קמא כי חתימת המערערת ניתנה מרצונו החופשי ללא לחץ או הטעיה מיותרים. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי ההודעה על ביטול הסכם ההלוואה לא ניתנה בתוך זמן סביר. בית המשפט הצטרף גם לקביעתו של בית משפט קמא כי הוראות חוק הערבות לעניין "ערב יחיד" אינן חלות במקרה זה. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת המערערת בדבר היקף אחריותה כערבה. בית המשפט קבע כי חבותו של המערער לא תעלה על זו של החייב העיקרי, והורה לחייב את המערער בסכום זהה לזה שבו חויב החייב העיקרי. מכאן, שהסכום שנפסק כנגד המערערת מופחת לסכום הנקוב בפסק הדין שניתן נגד החייב העיקרי, העומד על 422,223 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה לשער הדולר והריבית הסטטוטורית ממועד הגשת התביעה. יתר סעיפי האישום, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, נותרו ללא שינוי. הפיקדון שהעמידה המערערת יוחזר לה.