תנ"ג 595-07-17

תקציר

השופט דחה את הבקשה לסעד זמני, תוך שהוא מסתמך על תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד אם שוכנע בקיומה של עילת תביעה ובהתקיימותם של תנאים מסוימים. השופט הפעיל את שיקול דעתו השיפוטי תוך התחשבות בשיקולים כגון סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם, מאזן הנוחות ותום ליבם של המבקשים. הם הגיעו למסקנה כי סיכויי ההצלחה היו מאוזנים במקרה זה. הבקשה לתביעה נגזרת נתקלה במשוכות משמעותיות, והתנהלות המשיב עוררה חששות של ממש. מאחר שהמבקש ביקש לשנות את המצב הקיים, סבר השופט כי הדבר לא ישרת את האינטרס המיידי של החברה. באשר למאזן הנוחות, קבע השופט כי ידיו של המשיב נקיות יותר וכי עליו למסור למבקש דיווחים חודשיים על פעילות החברה, הזמנותיה והוצאותיה, אך רק במידה של שמירה על המצב הקיים. השופטת החליטה גם בבקשה להוסיף תצהירים משלימים ואסמכתאות, תוך הסתייגות מסוימת, וקבעה דיון ל-25.6.18. ההחלטה התקבלה בהיעדר כל ממצא של חוסר תום לב מצד המבקש והבטיחה כי שני הצדדים יוכלו להציג את טענותיהם ללא משוא פנים.