בג"צ 6367/20

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה משום שהיא מוקדמת מדי ותיאורטית, ללא החלטה מנהלית סופית של הרשות המוסמכת. היעדרה של החלטה כזו שולל את האפשרות לביקורת שיפוטית. בית המשפט התייחס למקרים קודמים כדי להדגיש כי הוא אינו דן בעתירות מקדמיות או כאלה המבוססות על תרחישים היפותטיים. במקרה הספציפי הזה, לא התקבלה החלטה לגבי פעולות אכיפה לגבי המבנים המעורבים בעתירה, מה שהופך את העניין לראשוני והיפותטי כאחד. העותרים טענו כי ניתן לפעול ללא דיון מקדמי לפי תקנות המבנים הניידים, אך בית המשפט ציין כי התקנות מאפשרות הליך התנגדות לאחר כל תפיסה, ומספקות מנגנון אכיפה הפיך. עוד הדגיש בית המשפט כי ביקורת שיפוטית ראויה רק לאחר קבלת החלטת אכיפה, וכל התנגדות נפתרה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא בסיס להנחה של שימוש לרעה בסמכויות אכיפה. התקנות מחייבות נוהל ספציפי לתפיסת מבנים ללא היתר, לרבות אישורים ואישורים נדרשים. בהנחה שפעלו המשיבים כדין, לא מצא בית המשפט טעם לדון בעתירה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪ כל אחד.