ת"א 27292-04-19

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו בתיק זה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט יש סמכות לדחות תביעה על הסף אם אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יצליח. במקרה זה, התובעים עותרים להכרה כבעלים של הקרקע על בסיס החזקתם בה משנת 1960, בטענה לזכויות שנרכשו מכוח מגבלות סטטוטוריות. עם זאת, המקרקעין המדוברים מוסדרים וזכויותיהם רשומות על שם הנתבעים. החוק ברור כי הרישום במרשם המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכן הרשום, והתובעים לא עתרו לתיקון המרשם מכל סיבה תקפה. בעוד התובעים טוענים להונאה, טענתם נעדרת פירוט וצדק. יתר על כן, הקרקע אינה רכוש המדינה, והוראות חוק המקרקעין העות'מאני עליהן ציטטו התובעים אינן חלות במקרה זה. בית המשפט קובע כי גם אם כל הטענות בתביעת התובעים נכונות, הם לא יהיו זכאים לסעד המבוקש. לפיכך, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לכסות את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪, בתוך 30 יום.