ת"א 21118-12-23

תקציר

בית המשפט החליט לקיים את צו העיקול הזמני נגד המשיבים לאחר ששמע את הצדדים. ההחלטה מתבססת על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, ההגנה של המשיבים נראית חלשה, שכן טענותיהם בנוגע לתשלום שכר העובדים לא היו עקביות וחסרות פירוט. בתוך כך, קמה למבקש עילת תביעה משכנעת, שכן המשיבים מחזיקים בכספים שיועדו למבקש אך לא העבירו אותם, בעילות חסרות בסיס. בית הדין אינו מוצא כל הצדקה לטענת המשיבים כי חלק מהעובדים דיווחו על שעות עבודה כוזבות, שכן הדבר סותר את הרישומים שהם עצמם מסרו. בנוסף, תפקידם של המשיבים הוא של חברת כוח אדם המתווכת בין המבקש לבין המעסיקים בפועל, ולכן חששם מפני תביעות עובדים אינו מבוסס. המשיבים גם לא הצליחו לבסס את טענתם הפתאומית לפירעון, אשר נעדרה קוהרנטיות לוגית. זאת ועוד, בית המשפט אינו משתכנע מטענות המשיבים בדבר יסוד הנטל. מן העובדות עולה, כי בידי המשיבים כספים ששולמו על ידי מעסיקיהם בפועל של עובדי המבקשת, אך נמנעו מלגלות את מקום הימצאם של כספים אלה. מצבם הכלכלי של המשיבים נראה מפוקפק, כאשר לא נמצאו כספים בחשבונותיהם למעט סכום זעום, ואישור רו"ח שלהם אינו מביא בחשבון את התחייבויותיהם. לעומת זאת, המבקש כבר שילם את שכר העובדים ומצוי בחיסרון כלכלי מתמשך. בית המשפט מציין גם את הירידה הדרסטית בהכנסותיה של המשיבה מס' 1, המעידה על מצוקה כלכלית פוטנציאלית. אשר למאזן הנוחות, לא מסרו המשיבים פרטים ספציפיים בדבר נזקים אפשריים שעלולים להיגרם להם. מנגד, המבקש עומד בפני הפסדים כספיים ממשיים, וחוסר יכולתם של המשיבים לשלם את התחייבויותיהם בכספים המצורפים תומך אף הוא בטענת המבקש. בית המשפט מדגיש גם את חוסר תום הלב של המשיבים ואת התעשרותם שלא כדין על חשבון המבקש. באשר לסוגיית השיהוי, בית המשפט אינו מוצא טעם בתביעת המשיבים, בהתחשב בפרק הזמן הקצר שבין איחוד החוב לבין הגשת התביעה. לבסוף, נדרשים המשיבים לשלם למבקש סך של 4,000 ₪ כפיצוי בגין הוצאות השימוע. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, וצו העיקול הזמני נותר על כנו.