תתע"א 4376-04-22

תקציר

על סמך הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, ההנחה היא כי כל הראיות אמינות ובעלות משקל מרבי. נטל ההוכחה מוטל על התביעה לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות בדרך של סירוב. עדותו של השוטר, הנתמכת במסמכים ובמתנדב, לפיה ראה את הנאשם נוהג ויוצא מהרכב ממושב הנהג, מהווה ראיה מספקת ליסוד הנהיגה. התביעה גם הצליחה להציג ראיות בעניין שכרות מכוח סירוב, למרות חוסר עקביות מסוים בעיתוי האירועים. טענת ההגנה כי הנוסע השני יכול היה להיות הנהג אינה מספיקה כדי לשלול את הראיות המשכנעות שהציגה התביעה. יתר על כן, מהראיות עולה כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול, מה שתומך באישום של נהיגה בזמן פגיעה. מעדויות השוטרים ומדיווחיהם עולה כי הנאשם הפגין סימני שכרות והודה כי צרך אלכוהול. די בראיות אלה כדי לחייב את הנאשם להשיב לאישום של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, תוך דחיית הטענה כי "לא ניתן להשיב באשמה". לפיכך, בית המשפט דוחה את בקשת ההגנה וקובע כי על הנאשם להשיב לאישום של נהיגה בשכרות או לחילופין נהיגה בשכרות. פסק דין זה אינו קובע את אחריותו של הנאשם אלא רק מחייב אותו להציג הגנה.