ת"א 10938-09-15

תקציר

התובעת, אורית, שכרה את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו, שייצג אותה בהליכי גירושין נגד בעלה, אוריאל. אורית ביקשה למנוע מאוריאל לעזוב את הארץ במהלך הליך הגירושין; עם זאת, הנתבעת לא וידאה את קיומו של צו איסור יציאה מהארץ, מה שהוביל לעזיבתו של אוריאל את הארץ ולהארכת הליך הגירושין. כתוצאה מכך, אורית חוותה שנים של מצוקה נפשית ופגיעה באוטונומיה, בכבוד ובחירות, עקב סירובו של אוריאל לתת לה גט, מה שעוגן אותה לתקופה ממושכת. בית המשפט מצא את הנתבעת רשלנית בכך שלא מילאה את חובת הזהירות שלה כלפי אורית. יחסי עורך דין-לקוח מחייבים סטנדרט טיפול גבוה, והימנעותו של הנתבע מלבדוק את תוצאות הבקשה לאיסור יציאה מהארץ או ליידע את אורית על תוצאותיה מהווה חריגה מסטנדרט זה. מהראיות עולה כי אוריאל נמלט מהארץ, והיעדרותו בחו"ל האריכה את הליך הגירושין. עוד נמצא כי אוריאל נהג באלימות כלפי אורית וילדיהם וכי דרישתו מאורית "לטהר את שמו" כתנאי מוקדם לגירושין הייתה בלתי סבירה. יתר על כן, בית המשפט החליט כי אלמלא התרשל הנתבע, סביר להניח שאוריאל היה נשאר בישראל, וסביר להניח שהגט היה ניתן מוקדם יותר, בהתחשב בסנקציות העומדות בפני בית המשפט הישראלי. לפיכך, היה קשר סיבתי בין רשלנות הנתבע לבין נזקה של אורית. בית המשפט פסק לאורית פיצוי בסך 260,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, בגין עוגמת הנפש והפגיעה בזכויותיה שנגרמו עקב הארכת תקופת העיגון. כן חויב הנתבע לשלם לאורית הוצאות משפט בסך 60,000 ₪, ואילו אוריאל, כצד שלישי, חויב לשפות את הנתבעת בגין הוצאות אלו ולשלם לה 40,000 ₪ נוספים בגין ניהול הודעת הצד השלישי. צו העיקול הזמני על זכויות הקניין של אוריאל נותר על כנו.