רע"פ 489/21

תקציר

בקשת הערעור נסובה סביב גזר דינו של מבקש שהורשע בחבלה בנסיבות מחמירות לאחר שדקר מתלונן פעמיים בנתניה. בתחילה נגזר על המבקש שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנסות, אך על עניינו של המבקש הוגש ערעור על ידי המשיב, מה שהוביל לכך שבית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הדגיש את הצורך בהרתעה נוכח חומרת המעשים, שכללו דקירה באזור גוף רגיש ופוטנציאל לפגיעה חמורה. פסק הדין הראשוני שקל את סיכויי השיקום ואת השיפורים האישיים הקלים של המבקש, אך בית המשפט המחוזי שם בראש סדר העדיפויות את חומרת העבירה ואת אמות המידה העונשיות הרחבות יותר. למרות שהמבקש ביקש לערער בעילה של צרכים שיקומיים מיוחדים הקשורים לרקע שלו בקהילה האתיופית, בית המשפט לא מצא עניין ציבורי משמעותי או עיוות דין המצדיק ערעור נוסף. בית המשפט הכיר במאמצי השיקום של המבקש, אך קבע כי העונש שהוטל עולה בקנה אחד עם מקרים דומים ומתחייב בהתחשב בעברו הפלילי. משכך, הבקשה נדחתה, והבקשה לעיכוב ביצוע נחשבה מיותרת.