עב"ל 4601-12-19

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור בעניין חישוב תגמולים בגין פגיעה בעבודה. החוק והתקנות הרלוונטיות קובעים כי הגמלאות מחושבות על בסיס ההכנסה המוצהרת לפני הפגיעה. כל תאונת עבודה נחשבת לעצמאית, והתגמולים בגין כל תאונה מחושבים בנפרד בהתאם להכנסה הרלוונטית לאותה תאונה. ישנם חריגים לכלל זה, אך הם אינם חלים במקרה זה. המערער מבקש כי תגמוליו בגין תאונה שנייה יחושבו על בסיס הכנסתו לפני התאונה הראשונה, אשר פחתה כתוצאה מהתאונה הראשונה. בית המשפט קבע כי הדבר אינו אפשרי, ויש לחשב את התגמולים בגין התאונה השנייה על פי ההכנסה הרלוונטית לאותה תאונה, כאמור בחוק ובתקנות. זאת ועוד, מאחר שקיים פער זמנים משמעותי בין שתי התאונות, הכנסתו של המערער בעת התאונה השנייה אינה נחשבת לירידה זמנית, אלא להכנסתו הרגילה באותה עת. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המוסד.