עה"ג 6425-08-25

תקציר

בבית המשפט העליון **ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 24.7.2025 במח"ע 68002-05-25** **לפני:** כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ **העוררת:** פלונית **נגד** **המשיבים:** 1. פלוני, 2. מדינת ישראל **תאריך הישיבה:** כ"ט תשרי התשפ"ו (21 אוקטובר 2025) **תיאור המקרה:** הערר עוסק בבקשה להאריך את תוקפו של צו מגבלות על עבריין מין, מכוח חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (להלן: "חוק המגבלות"). המשיב הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, ונגזר עליו מאסר בפועל. העוררת, נפגעת העבירה, ביקשה להרחיק את המשיב מן היישוב ביתר עילית, שם מתגוררים שני הצדדים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי, אך קבע מגבלות חלקיות במקום הרחקה גורפת. על החלטה זו הוגש הערר לבית המשפט העליון. **רקע עובדתי:** 1. **הרשעת המשיב:** המשיב הורשע על פי הודאתו במעשה מגונה בקטינה בת 6.5 שנים, שכלל החדרת חפץ לפיה. 2. **החלטה ראשונה של בית המשפט המחוזי (6.2.2025):** במסגרת הליך קודם, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשת העוררת. הוטלו מגבלות על הימצאות המשיב בשכונה B (בה גרים הצדדים ולומדת העוררת), כגון איסור הסתובבות ברחובות השכונה למעט יציאה וכניסה מהבית, איסור הימצאות בקרבת בית הספר ובית המגורים של העוררת, והיתר יציאה לתפילות בבית כנסת בשכונה לאחר אישור. לגבי שכונות A ו-C, נדחתה הבקשה לאיסור גורף, אך הוטל איסור להימצא במרחק מסוים ממתנ"ס ומבריכת שחייה. המגבלות הוטלו לשלוש שנים. 3. **החלטת בית המשפט העליון (20.2.2025):** ערר על ההחלטה הראשונה התקבל בחלקו. בית המשפט העליון קבע כי לאור הקרבה הפיזית והקהילתית, יש להרחיק את המשיב לחלוטין מביתר עילית למשך שישה חודשים, כדי לבחון את מצבה הנפשי של העוררת. הותרה לעוררת הגשת בקשה נוספת להטלת מגבלות. 4. **הבקשה שבמוקד הערר:** העוררת הגישה בקשה להאריך את צו המגבלות לתקופה של שלוש שנים נוספות, בטענה שמצבה הנפשי החמיר. 5. **החלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר (24.7.2025):** בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי. הוא ציין כי לבקשה לא צורפו ראיות מספקות, אך ניתן ללמוד מהמסמכים שהוגשו כי ביטול המגבלות עלול לגרום נזק לעוררת. עם זאת, לאור פסיקה בעניין פלונית (בש"פ 4030/24), שקבעה כי לא ניתן להטיל מגבלות אלא על מקומות מגורים, עבודה או לימודים, בית המשפט המחוזי קבע שוב מגבלות חלקיות (דומות לאלו שנקבעו בהחלטתו הראשונה) לתקופה של שנתיים וחצי, ודחה את בקשת ההרחקה הגורפת מביתר עילית. **טענות הצדדים בערר:** * **העוררת:** סבורה שיש להאריך את צו ההרחקה מביתר עילית, או לחלופין להרחיק את המשיב משכונות B ו-A. טוענת כי המגבלות שהוטלו חושפות את העוררת למפגש עם המשיב, המסכן את בריאותה הנפשית. טוענת כי הנזק הצפוי הוכח, וכי אין חובה להציג מסמכים רפואיים מראש. מבקשת לצרף ראיות חדשות. * **המשיב:** תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי. טוען כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת למצבה הנפשי של העוררת, וכי יש קושי בהצגת מסמכים רפואיים מאוחר מדי. טוען כי המגבלות שהוטלו מאזנות כראוי בין האינטרסים. * **המדינה (המשיבה 2):** מצדדת בעמדת העוררת. טוענת כי הוכח נזק נפשי, ויש לראות בשכונות B ו-A כמקום מגורי העוררת, ולכן יש להרחיק את המשיב מהן. **דיון והכרעה:** **1. רקע נורמטיבי:** * **תכלית חוק המגבלות:** להגן על נפגע עבירת מין מפני נזק נפשי נוסף הנגרם כתוצאה מהיתקלות חוזרת בעבריין. החוק מקנה סמכות להטיל מגבלות על מגורים, עבודה או לימודים בקרבת נפגע העבירה, בכפוף להוכחת נזק נפשי, ובהתחשב באיזון עם זכויות עבריין המין. * **הוכחת נזק נפשי:** על נפגע העבירה להוכיח, בהסתברות גבוהה, כי נוכחות עבריין המין בסביבתו תגרום לו נזק נפשי. תיקון לחוק מ-2024 הקל על דרישת חומרת הנזק ל"נזק נפשי" בלבד. החוק אינו מחייב חוות דעת מומחה, וניתן להסתמך על מסמכים רפואיים. * **טיב המגבלות:** ניתן להרחיק עבריין מין מ"מרחבי מחיה" של הנפגע: מגורים, עבודה, או לימודים. הפסיקה פירשה את "מקום מגורים" באופן רחב, ויכולה לכלול שכונה או יישוב שלם. הוטעם הצורך בגמישות ובפרשנות תכליתית של המרחבים המוגנים, בהתאם לנסיבות חייו של הנפגע. **2. יישום על המקרה:** * **מצבה הנפשי של העוררת:** בית המשפט העליון קבע כי הוכח כנדרש כי העוררת, ילדה בת 10, סובלת מנזק נפשי מוכח (חרדות, מחשבות טורדניות, מצוקה, ואף פינוי למיון פסיכיאטרי), וכי קיים חשש ממשי לנזק נוסף כתוצאה מהיתקלות עם המשיב. נקבע כי בית המשפט המחוזי הקפיד יתר על המידה עם העוררת בדרישותיו להצגת ראיות. צורפו ראיות רפואיות עדכניות (מיולי ואוקטובר 2025) התומכות באבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית וממליצות על הרחקת המשיב. * **שכונה B:** המגבלות שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי (איסור הסתובבות ברחובות, אך היתר יציאה וכניסה מהבית) נמצאו בלתי מספקות, שכן בית המשיב נמצא במרחק רחוב אחד בלבד מביתה של העוררת, מה שמוביל להיתקלות בלתי נמנעת. לפיכך, נקבע שיש להטיל **איסור גורף על הימצאות המשיב בשכונה B** למשך יתרת תקופת ההגבלה. הדבר מצדיק זאת, כי העדפת נפגעת העבירה על פני הפוגע, במיוחד כאשר המשמעות היא שהנפגעת ומשפחתה ייאלצו לעקור מביתם אם לא יוטל האיסור. * **שכונות A ו-C:** * **שכונה C:** מקובלת קביעת בית המשפט המחוזי כי אזור זה אינו נחשב למקום מגוריה של העוררת, ואין להטיל מגבלות שם. * **שכונה A:** נקבע כי חלק נכבד משכונה A מהווה חלק ממרחב מגוריה של העוררת, שכן היא פוקדת תדיר שירותים עירוניים (מתנ"ס, בריכת שחייה) ומתגוררים בה חברותיה ובני משפחתה. לאור הצורך באיזון, נקבע כי **הורחקתו של המשיב משכונה A תהיה בשעות הצהריים ואילך, ובחופשות, כאשר בימי לימודים ניתן יהיה להימצא בשכונה עד השעה 12:00**. מגבלה זו נועדה לאזן בין ההגנה על העוררת, שגילה הצעיר ומצבה הנפשי מחייבים הגנה מיוחדת, לבין זכויות המשיב. **3. סוף דבר:** הערר התקבל בחלקו. על המשיב ייאסר להימצא בשכונה B. כן ייאסר על המשיב להימצא בשכונה A בשעות הצהריים ואילך, ובחופשות (ובהתאם ללוח החופשות והלימודים). **חידושים ודגשים משפטיים:** * **פרשנות מרחיבה של "מרחב מגורים":** הפסיקה ממשיכה להרחיב את הגדרת "מקום מגורים" מכוח חוק המגבלות, כך שיכולה לכלול שכונה שלמה, במיוחד כאשר טובת הקטינה הנפגעת מחייבת זאת. * **העדפת טובת הקטינה:** בהינתן מצבה הרגיש של העוררת, גילה הצעיר והפגיעה הנפשית המוּכחת, בית המשפט נותן משקל מכריע להגנתה, תוך שהוא מצדיק הרחקת הפוגע גם מביתו שלו. * **גמישות באיזון:** החלטת בית המשפט העליון מציגה איזון מורכב בין הגנה על נפגע עבירה, לבין פגיעה בזכויותיו של עבריין המין. במקרה של שכונה A, נקבעה מגבלה מדורגת (הבחנה בין שעות לימודים לחופשות, ושעות ביום), המבטאת איזון זה. * **הקלת דרישות הוכחה:** הדגש על כך שחוק המגבלות אינו מחייב חוות דעת מומחה, וכי ניתן להסתמך על מסמכים רפואיים, גם אם אינם ערוכים בפורמט מחמיר של תצהיר או חוות דעת, וכן את היכולת לצרף ראיות חדשות במסגרת הערר. * **אכיפה וודאות:** הערה לגבי חשיבות קביעת מגבלות המספקות רמת ודאות, ניתנות לאכיפה, ואינן משאירות "שוליים" רחבים מדי, תוך שמירה על טובת נפש הנפגעת.