ע"א 6025/92

תקציר

במקרה שהובא בפני בית המשפט העליון בו היו מעורבים מליבו ישראל בע"מ ואחרים, הערעור עסק בליקויים ואי התאמות במכירת דירות מגורים. מאליבו, המכונה חברת הבנייה, בנתה שלושה מגדלי מגורים ושיווקה את הדירות באמצעות תשקיף שכלל פירוט על "השטח ברוטו" של כל יחידה. עם זאת, פרטים אלה צוינו כממחישים ולא מחייבים. הבעיות התעוררו כאשר 65 דיירים גילו ליקויי בנייה חמורים, כולל אריחים פגומים ופערים בגודל הדירות לעומת התשקיף. כתוצאה מכך, הדיירים דרשו פיצויים, מה שהוביל להתדיינות משפטית בה היו מעורבים מספר גורמים. בית המשפט המחוזי פסק כי חברת הבנייה תחויב בפיצוי בגין אי עמידה בתנאי החוזה בנוגע למידות הדירה ואיכות החומרים. בית המשפט הדגיש כי חובת המוכר לפי חוק המכר הופרה, ומפרט התשקיף, יחד עם אי הבהרת המונח "שטח ברוטו", הטעו את הקונים. בית המשפט קבע כי ביטויים בחוזים צריכים לשקף הבנה משותפת, במיוחד בעסקאות ציבוריות, תוך הדגשת חובתו של המוכר לפעול בתום לב. לפיכך, חברת הבנייה נתפסה כאחראית למצגי שווא וחויבה לפצות את הדיירים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על עדויות מומחים וראיות המצביעות על פגמים מהותיים והפרות של תקנים מוסכמים, ופסקי דין נוספים הטילו אחריות על שותפי בנייה בגין חומרים פגומים. בית המשפט העליון קיבל את ממצאי בית המשפט המחוזי ודחה את הערעורים, תוך שהוא מאשר פיצוי לדיירים והוצאות המוטלות על החייבים.