ב"ל 1805/03

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, בה ביקש לקבל קצבת נכות בגין פגיעה בעבודה. הנתבעת הודתה באיחור בתשלום הגמלאות אך טענה כי יש לשלם את הגמלאות רק עבור התקופה שתחילתה ביום 1.4.97, בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. אולם בית המשפט פסק לטובת התובע. נמצא כי סעיף 296 אינו חל במקרה זה משום שהתביעה הוגשה תוך 48 חודשים מיום קביעת נכותו של התובע, ולפיכך על הנתבע לשלם לתובע את הגמלאות החל מיום 14.6.94. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת להשיב סכום של 2,713 ₪, אשר נוכה שלא כדין מהגמלה של התובע כ"חוב טובת יתר". הניכוי נבע מחישוב מחדש של דמי הפגיעה של התובע על בסיס מקדמות ולא על סמך השומה הסופית. בית המשפט קבע כי החלטת הנתבע לחשב מחדש את דמי הפגיעה שנים לאחר מכן הייתה בלתי חוקית וכי התשלום המקורי התבסס נכונה על השומה הסופית. כמו כן, הורה בית המשפט לנתבעת לחשב את זכאותה לגמלה של התובעת על בסיס ההכנסות האמורות בשומה הסופית ולהוסיף את ההצמדה והריבית המתאימות. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.