ע"פ 14407-05-17

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על ההרשעה בעבירה פלילית. ההרשעה מבוססת בעיקר על ראיות DNA נסיבתיות. פרופיל הדנ"א שנמצא על הצינור ששימש לביצוע העבירה תואם את פרופיל המערער בהסתברות של יותר מאחד למיליארד, בהתחשב בסבירות הסטטיסטית בתת-האוכלוסייה של המערער ובאפשרות לנישואי יתר באותה קבוצה. ההגנה טענה כי המובהקות הסטטיסטית לא הוכחה, וההסתברות אינה חד משמעית כאמור. עם זאת, בית המשפט קבע כי די בראיות הדנ"א, בהיותה בלתי מעורערת ומתוקנת סטטיסטית, כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. לאחר מכן עבר הנטל אל המערער להביא ראיות המפריכות את המסקנה, דבר שלא עשה. טענות המערער נחשבו לספקולציות ללא תימוכין ראייתיים ולא היה בהן די כדי לשלול את הראיות הנסיבתיות החזקות. יתר על כן, הפסיקה הקודמת שצוטטה על ידי ההגנה לא חלה על הנסיבות הנוכחיות, בהן ראיות הדנ"א היו חד-משמעיות ולא נפסלו. השופטים הדגישו גם את משקלן הראייתי של ראיות DNA באופן כללי, וציינו כי הן דומות לראיות ישירות ואף אמינות יותר מטביעות אצבע. בהיעדר טיעונים או ראיות ממשיים שהציגה ההגנה, ובהינתן הסבירות הסטטיסטית, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.