בשג"צ 488/88

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מאבק משמורת בין בני זוג גרושים, המבקשת, לבין המשיב, על ילדם הקטין, יובל. המבקשת, אזרחית ישראלית, עתרה לבג"ץ בבקשה להורות למשיבה להחזיר את בנם לישראל, לאחר שהוציאה אותו שלא כדין מהארץ ללא הסכמת האב. בית המשפט פסק לטובת המבקש, והורה למשיב להחזיר את יובל בתוך 60 יום. משהמשיב לא נענה, פנתה המבקשת לפקודת ביזיון בית המשפט כדי להטיל עליה קנס. המשיב טען כי פסק דינו הקודם של בית המשפט התבסס על עובדות שגויות וביקש להציג ראיות חדשות. עם זאת, בית המשפט מצא את טענותיה כבלתי מוצדקות והדגיש כי יש לכבד פסקי דין ולציית להם עד שישונו כדין. באשר לפקודת ביזיון בית המשפט, הבהיר בית המשפט כי סעיף 6 חל על ביזיון בית המשפט שבסמכות השיפוט של ישראל, ואילו סעיף 7 עוסק במקרים שמחוץ לתחום שיפוטו. מאחר שהמשיבה שהתה מחוץ לישראל, חל סעיף 7, המאפשר לבית המשפט להטיל עליה קנס או לכלוא אותה, או להוציא צו לתפיסת נכסיה. בית המשפט בחר להטיל קנס, תוך שהוא דוחה את טענת המשיב כי טובת הילד תשרת על ידי השארתו אצלה. במקום זאת, הדגישו השופטים את הצורך בהערכת מצב אובייקטיבית וקבעו כי על המשיב להחזיר את יובל לישראל בתוך 45 יום, תוך הימנעות מקנס. ההחלטה גם פסקה למבקש 5,000 ₪ הוצאות צמודות ריבית.