ע"פ 3795/92

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דין שהרשיע את המערער בייבוא סם מסוכן לישראל ובביצוע עסקה עם הסם האמור. המערער טען כי אין די בראיות שהוצגו כדי להרשיעו. הערעור התמקד בהרשעה בעבירת הסמים ובחומרת העונש שהוטל. טענת התביעה נגד המערער נסמכה במידה רבה על עדותו של אמיר אוקסיד, אשר הפליל את המערער בהודעותיו במשטרה. אוקסיד נחשב לעד בלתי אמין, שכן עדותו סתרה את הצהרותיו הקודמות במספר הזדמנויות. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענתו כי המערער ייבא סמים היא אמינה, תוך שהוא מצטט מספר ראיות המאששות את גרסתו של אוקסיד. ראשית, ציין בית המשפט כי המערער הכחיש תחילה כל מעורבות עם פוני שלום אחד, אשר לטענת אוקסיד היה מרכזי במבצע הסמים. המערער הודה מאוחר יותר כי הכיר את פוני, דבר שהצביע על ניסיון להסתיר את קשירת הקשר הפלילי עמו. שנית, שיחות טלפון מוקלטות בין אוקסיד לפוני הצביעו על כך שיש להם מערכת יחסים עסקית הכוללת עסקאות סמים. בנוסף, מצא בית המשפט כי מצבו הכלכלי של המערער לא תמך בסיבות הנטענות לנסיעותיו התכופות, וסביר יותר כי נסיעותיו מומנו על ידי המעורבים בסחר בסמים. בית המשפט בחן גם את טענת המערער כי לא ניתן היה להסתיר את כמות הסמים שתיארה אוקסיד בלול לתינוקות שהביא מחו"ל. השופט שדן בתיק מצא כי ניתן היה להסתיר את הסמים בלול או באריזתו, דבר הסותר את טענת המערער. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות מספיקות לביסוס הרשעתו של המערער בעבירת הסמים, למרות חוסר אמינותו של אוקסיד. עם זאת, בשל ספקות לגבי הראיות ליבוא סמים, זיכה בית המשפט את המערער מאשמה זו. באשר לעונש, הפחית בית המשפט את תקופת המאסר לתשע שנים, מתוכן שש ירוצו במאסר והיתר על תנאי. הדבר היה מוצדק בשל חומרת העבירה ועברו הפלילי העשיר של המערער. לשופט גולדברג, שכתב את דעת הרוב, הצטרפו השופטים חשין וטל.