ת"א 10004/05

תקציר

התובעת, חברה להשכרת רכב, תבעה את הבנק הנתבע על שווי רכב ששועבד במרמה לבנק על ידי שוכר. הבנק מכר את הרכב בהליכי הוצאה לפועל. התובע טען כי הם לא העבירו את הבעלות על הרכב וסיפקו ראיות להעברות כוזבות בהן היו מעורבים השוכר ואחרים. הבנק טען כי התובעת לא הוכיחה בעלות על רכב וכי המשכנתא שלה תקפה לפי חוק השעבוד. בית המשפט מצא את ראיות התובעת לבעלות משכנעות וקיבל את טענתם כי הבנק לא ביצע בדיקת נאותות בבדיקת המשכנתא. באופן ספציפי, הבנק לא אימת את מספרי המנוע והשלדה של הרכב, מה שיכול היה למנוע את ההונאה. בית המשפט קבע כי הבנק לא פעל בתום לב ודחה את טענתו לתקנת השוק לפי חוק השעבוד. בנוסף, נמצא הבנק רשלני בבדיקת פעילות חשבון השוכר ועברו, ובאי ביצוע בדיקה נאותה של הרכב. הבנק חויב לשלם לתובע סך של 116,920 ₪, בצירוף ריבית והוצאות. התובע תבע גם את רשות הרישוי וחברת דואר שהייתה מעורבת בהעברת הבעלות במרמה, אך בית המשפט דחה טענות אלה. חברת הדואר פעלה לפי נהלים תקינים, ולא ניתן היה להטיל על רשות הרישוי אחריות להונאה. עוד נמצא כי התובע תרם להצלחת ההונאה בשל חוסר שקידתו בשמירה על רישומי הרכב, אם כי לא היה מדובר בסוגיה נפוצה באותה עת. גם הודעות צד ג' נדחו, כאשר התובע שילם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין. מקרה זה מדגיש את הצורך באמצעים מחמירים יותר למאבק בהונאות הקשורות לרכב ואת האחריות של בנקים ורשויות ממשלתיות במניעת פשעים כאלה.