תמ"ש 149-05-17

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובע לבעלות על הנכס כולו, לרבות המחסן, תקפה באופן חלקי בלבד. על פי צוואתו של סבו של התובע, שהיה הבעלים של הנכס לפני מותו, התובע היה זכאי להחזיק ולהחזיק בדירה בקומה הראשונה, אך לא במחסן. מהראיות עולה כי הסב התגורר בחלק של המבנה שהנתבעים טענו לבעלותו, ולאחר מותו שימש חלק זה כמחסן. עדויות העדים, לרבות אמה של התובעת עצמה, תמכו בטענת הנתבעים כי המחסן נבנה על ידי אביו של הנתבע ושימש אותו ואת אשתו. יתר על כן, התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בתביעתו למחסן. עוד קבע בית המשפט כי אין כל ראיה לקיומו של הסכם נאמנות בין התובעת לבין אביה של הנתבעת, כפי שנטען על ידי ההגנה. לפיכך, זכויותיו של התובע נבעו מצוואת הסב, ורישום הזכויות הרכושיות, שנותר ללא שינוי, היה מחייב. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת היא הבעלים של הקומה הראשונה של הנכס, למעט המחסן, והנתבעים הם הבעלים של הקומה השנייה והמחסן. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וניתן היה לרשום את פסק הדין בכל מרשם, כל עוד הוא מציית לחוק. פסק דין זה שם קץ למחלוקות בין הצדדים שנשמעו בבית המשפט.