ע"א 4506/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר הורה למערער לשלם למשיבים את הסכום הנתבע, תוך שהוא דוחה את טענת המערער כי יש לאפשר לו לקיים את חובתו בדרך של קיזוז. הערעור נובע מתביעה שהגיש נמחה נגד חייב למילוי חובו הכספי. החייב טען כי חובתו מולאה בדרך של קיזוז, ומכאן משתמע כי לנמחה לא הייתה טענה תקפה. שאלת המפתח היתה, האם בנסיבות העניין עומדת לחייב הזכות לקיים את חובתו על ידי קיזוז חוב שהממחה חב לו. עניינה של הפרשה במערכת יחסים משולשת הכוללת את החייב (המערער), הנמחה (המשיבים) והנמחים. לאחר שהנמחים, ובהם מר דוד בלס וחברותיו, צברו חובות משמעותיים לתאגידים הקיבוציים הנמחים, הושג הסכם הסדר חוב. במסגרת הסכם זה הטילו הנמחים חובות מסוימים על התאגידים הקיבוציים, לרבות חובות של עובדי דוד בלס. החוזה, מיום 15 בינואר 1986, כלל הוראות המחקות חובות אלה באופן בלתי חוזר וכלל נספחים המפרטים את החובות הספציפיים. הוצאו שני מסמכי הקצאה נוספים, מיום 20.1.86, המקסים זכויות מבלס ואיזבל למערערת בסכומים דולריים ספציפיים. המערער טען כי קמה לו זכות קיזוז כנגד הממחים בגין חיובי מעסיקיו, לרבות פיצויי פיטורים והטבות פרישה אחרות. עם זאת, בית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח את גובה החיובים הללו, ולפיכך אין באפשרותו לממש את זכות הקיזוז. עוד ציין בית המשפט כי הסכם ההמחאה חרג מהוראות חוק המחאת חיובים, ומאפשר לחייב לקזז גם לאחר ההמחאה וללא הגבלה, למעט סכום מוסכם של 50,000$. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכיח את הסכום הזכאי לקיזוז נותר על המערער, ומשלא הביא ראיות מספיקות, תביעתו לקיזוז נכשלה. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענת הסמכות ואישר את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתיק, שכן מדובר בהתקשרות חוזית רגילה ולא ביחסי עובד-מעביד, למרות שהאחרון היווה תנאי מוקדם להלוואה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים, בסך 8,000 ₪. השופט ט' אור והשופטת א' הסכימו עם פסק הדין.