ע"א 1973/19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את פסק הדין ואת הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים במסגרת ערעוריהם ההדדיים. בפסק הדין נקבע כי ערעור שני הצדדים מתקבל באופן חלקי. ראשית, בית המשפט מצא כי מסקנתו של בית משפט קמא בעניין תשלום היתר אינה ברורה ונראה כי היא מבוססת על הנחה של קיזוז זכויות, וכתוצאה מכך קיימת חפיפה עם התביעה בגין יתר היצירות. לפיכך, אין לאפשר לחברה לתבוע את שניהם יחד. שנית, באשר לתביעה ליתרת העבודות, אישר בית המשפט את קביעתו של בית משפט קמא שהעדיפה את עמדת החברה. מאחר שהערכאה הנמוכה יותר שמעה את העדויות וסקרה את חומר הראיות, כיבדה ערכאת הערעור את החלטתה בנוגע לאיכות העבודות. לפיכך זכאית החברה ליתרה בסך 863,466 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום 29.2.2000. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי לא ניתן ליתן סעד הצהרתי בדבר קיזוז סכומים בכפוף לתביעות שפג תוקפן. שלישית, בית המשפט דחה את פרשנות החברה לחישוב האגרות לפיתוח מערכת המים למ"ר, והסכים עם העירייה כי יחידת המידה הנכונה היא קוב. פסק הדין התייחס גם לסוגיות נוספות שהעלו הצדדים, ובהן השפעת הסכם בין החברה לעירייה, שאלת ההתיישנות ואי תחולתו של חוק הרשויות המקומיות על איזון העבודות. הצו הסופי מחייב את העירייה לשלם לחברה 863,466 שקל, בניכוי הפרשי הצמדה וריבית, בנוסף להוצאות משפט של 8%.