עת"מ 237/10

תקציר

המוסד לביטוח לאומי התכוון ליצור מאגר מידע של חברות המספקות שירותי סיעוד לקשישים הזכאים לקצבאות. המאגר היה אמור להיות מחולק למאגרי משנה, שכל אחד מהם מתאים לוועדה מקצועית האחראית על אזור מסוים. במשך שנים התקשר המל"ל עם מטפלים ללא מכרז, אך ב-2009 יצא במכרז חדש. בעקבות המלצות בית המשפט, המל"ל התפשר על הגדלת מספר המטפלים בכל ועדה. המכרז הצליח, אך ועדות רבות לא הגיעו למכסה המקסימלית של נותני שירותים. המל"ל התחייב לקיים מכרז משלים בתוך חצי שנה למילוי יתרת המכסות, דבר שאושר מאוחר יותר בדיונים בבית המשפט העליון. עם זאת, בהמשך חזר בו המל"ל מכוונתו לקיים מכרז משלים, בנימוק של שינוי נסיבות ועומס מיותר. העותרים, שהצעותיהם נדחו, פנו לבית המשפט. בית המשפט פסק לטובת העותרים, וקיבל כי על המל"ל לערוך מכרז משלים כמובטח. היא מצאה את טענות המל"ל לא משכנעות שכן הנסיבות לא השתנו מאז ההתחייבות הראשונית, והורתה לקיים את המכרז בתוך שלושה חודשים. כמו כן נאסר על המל"ל להעביר את מטופלי העותרים לספקים אחרים עד להשלמת המכרז המשלים. ההחלטה התקבלה על מנת להגן על העותרים מפני פגיעה קשה, כאשר פעילותם נמשכה ללא מכרז לזמן מוגבל. המל"ל חויב לשאת בהוצאות ולשלם את שכר טרחת עורכי הדין של העותרים.