עת"מ 289/07

תקציר

העותרת, חברה לייצור שבבי מחשב בבעלות אינטל, עתרה נגד דרישת העירייה המשיבה לתשלום אגרות שונות. האגרות שנדרשו כללו אגרת הקמה ואגרת הנחת צינור, הקשורות ברובן להיתרים שקיבלה העותרת בשנת 1996, ובחלקן קשורות לרכישת קרקעות בשנים 2001 ו-2005. בעתירה נטען כי דרישת העירייה מיושנת ויש להכריע בה לגופה. בגין אגרת הנחת צינור המים טענה העותרת כי כבר שילמה עבור הצנרת ושני מכלי אגירה ולכן יש לפטור אותה מהאגרה. המשיבה טענה מנגד כי סיפקה את צריכת המים של העותרת וכי האגרה כיסתה הוצאות מעבר להנחת צנרת. בית המשפט מצא כי העותרת לא הצליחה להביא ראיות מספקות לתשלום עבור תשתיות המים וקיבל את טענת המשיב בדבר מהות האגרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי דרישת המשיב סבלה משיהוי ניכר של 11 שנים, תוך גרימת נזק ראייתי לעותר. עוד צוין, כי המשיבה לא הסבירה את העיכוב ולא טענה כי הניחה צינורות למפעל העותר. לפיכך, התיר בית המשפט למשיבה לתקן את הליקוי בחיובים אך חייב אותה לתקן את דרישת התשלום בהתאם ולבטל את חיובי הריבית לפי חוק הריבית לרשויות מקומיות. באשר לאגרות בנייה בגין שני בנייני משרדים, הורה בית המשפט למשיבה להוציא דרישת תשלום מתוקנת, המסווגת באופן שונה שטחים המשמשים לפעילות תעשייה ומינהל עתירת ידע. העותרת נדרשה לשלם ריבית על אגרות הבנייה לפי הריבית החוקית ולאחר מכן לפי חוק הרשויות המקומיות עד לתשלום מלא. לבסוף, אגרת הנחת צינור המים לשטחי הארגון נותרה על כנה, שכן העותרת לא הגישה היתר בניה לשטחים אלה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להיות מיושם בתוך פרק זמן מוגדר.