בד"א 94/13

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עו"ד איתי יצחק, שהואשם במספר עבירות הקשורות להונאת בית המשפט לכאורה והפרת חובותיו המקצועיות בשני תיקים קשורים. הראשון עסק בלקוח שהחליף ייצוג מעו"ד המתלונן ליצחק, בתביעת נזיקין בעקבות תאונת דרכים. השנייה היא תביעת חוב שהגיש עורך הדין המקורי נגד לקוחו לשעבר בגין שכר טרחה שלא שולם. במהלך הדיונים בשני המקרים נטען כי יצחק לא תיקן הצהרות כוזבות של מרשו ולא גילה לבית המשפט מידע רלוונטי העולה כדי הטעיה. בנוסף, טען עורך הדין המקורי כי יצחק סייע בהברחת כספים מחברת הביטוח, שהיו כפופים לצו עיקול זמני. בית המשפט המחוזי זיכה את יצחק מכל הסעיפים. בית הדין הארצי לצדק, בפסק דין מקיף, בחן את המסגרת הנורמטיבית סביב חובתו של עורך דין כלפי בית המשפט והלקוח במקרים של הטעיה פוטנציאלית. בית המשפט פירש את כללי האתיקה הרלוונטיים כך שיחולו הן על התנהגות אקטיבית והן על התנהגות פסיבית, וקבע כי על עורכי דין לא רק להימנע מהעלאת טענות שווא אלא גם לפעול לתיקון מידע מטעה, במיוחד כאשר הדבר נמצא בידיעתם האישית ועלול להשפיע על ההליך. עם זאת, להיקפה של חובה זו יש גבולות, תוך כיבוד חובות הסודיות והנאמנות של עורך הדין ללקוח. באשר לעובדות הקשורות למקרה עצמו, ולא להיבטים הפרוצדורליים, הציע בית המשפט איזון, המחייב עורכי דין לפעול רק כאשר המידע ידוע להם אישית וגילויו לא יפר הסכמי סודיות. באשר לטענות הספציפיות נגד יצחק, קבע בית המשפט כי אי משיכת הבקשה אינה בהכרח סרק, וקבלת כספים מחברת הביטוח אינה סותרת בהכרח את עדות הלקוח, בהינתן האפשרות שחברת הביטוח תחזור בה מהעסקה. יתר על כן, נראה כי מסיכומיו של יצחק לבית המשפט משתמע קיומו של הסכם פשרה, אם כי הדבר לא נאמר במפורש. בית המשפט הגיע למסקנה כי יצחק היה צריך להבהיר לבית המשפט את המצב האמיתי בנוגע לקבלת הכספים, אך האשמה זו לא הייתה חלק מהתלונה הראשונית. באשר לעדות השקר של הלקוח, קבע בית המשפט כי יצחק היה צריך לנסות לשכנע את מרשו לתקן את העדות, ואם לא הצליח, להתפטר מהייצוג. יצחק אמנם התפטר, אך בית המשפט לא יכול היה לאשר אם ניסה להתייחס לעדות השקר. בסופו של דבר, הסכים בית הדין הארצי לזיכוי בית הדין האזורי, בשל העמימות הנורמטיבית סביב הנושא ואי הגשת כתב אישום נגד יצחק על פי כללי האתיקה המתאימים. לפיכך נדחה הערעור, והותיר את הזיכוי על כנו.