סע"ש 24775-09-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת העובד ברוב הסעיפים. ראשית, באשר לבסיס השכר הנכון, נדחתה הטענה כי תלוש השכר היה פיקטיבי. עוד קבע בית הדין כי אין צורך להכריע בשאלה האם נמסר לעובד על תנאי עבודתו, שכן גם אם המעסיק לא מסר הודעה, גרסתו של העובד לגבי בסיס השכר להפרשות לפנסיה אינה משכנעת. לפיכך, לא נמצא חסר בהפרשות לפנסיה. בסוגיית גמול השעות הנוספות התקבלה חלקית טענת העובד כי עבד שעות נוספות ללא תמורה הולמת. בית הדין העביר את נטל ההוכחה למעסיק בשל רישום לא מספק של שעות העבודה, וקבע כי המעסיק לא הוכיח די הצורך כי העובד לא היה זמין לעבודה בשעות השנויות במחלוקת. עם זאת, גם טענת העובד כי עבד 10 שעות נוספות בשבוע לא הייתה משכנעת. בהתחשב בראיות שהוצגו, העובד היה זכאי לגמול שעות נוספות בסך 818 ₪ לשבוע. בתקופה שבין יוני לספטמבר 2015 היה העובד זכאי לסך של 13,088 ₪. טענת העובד כי חסרו הפרשות לפנסיה במשך חודשיים במהלך תקופת העבודה התקבלה. המעסיק חויב להשלים הפרשות אלה או לשלם לעובד את הסכום החסר, שהסתכם ב-4,344 ₪. כמו כן, העובד היה זכאי לפיצוי בסך 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על ידי המעסיק. תביעת הנגד של המעסיק נדחתה ברובה. טענתם כי על העובד לפצות אותם בגין נזק בסך 50,000 ₪ בגין אי העברת סיסמאות, תוכנות ומידע על ידי העובד לא נתמכת, שכן הראיות הראו כי העובד החזיר את המידע בתוך חודש מיום עזיבתו את העבודה. גם התביעה הנגדית לפיה על העובד להחזיר הוצאות דלק בסך 42,000 ₪ נדחתה בשל היעדר ראיות שהוצגו על ידי המעסיק, למרות שהעובד חויב להחזיר 20,700 ₪, אותם הודו כי השתמשו בהם להוצאות דלק אישיות, למרות שיועדו לנסיעות עבודה. תביעת המעסיק לתשלום טובין והוצאות עבודה פרטיות התקבלה באופן חלקי, והעובד חויב לשלם למעסיק 2,935 ₪. סכום זה שיקף את ההוצאות שהעובד הודה בהן אך לא שילם. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, ולשניהם הייתה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום. המעסיק היה אמור לשלם לעובד את הסכומים שנפסקו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, והעובד היה אמור לעשות זאת עבור המעסיק. ההחלטה התקבלה ביום 10.12.2023 ולצדדים יישלחו עותקים.